תודות

"אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים"
(אייזיק ניוטון)
הספר שבחרתם לקרוא או להעניק ליקיריכם הוא ספר 
שבמשך שנים רבות השתוקקתי לקרוא, 
ואני מודה לכל האנשים הנפלאים שדאגו להעיר ולהאיר מחוכמתם.
הרעיונות מבוססים על ספרי קבלה, כגון "הזוהר", 
על תורת החסידות ועל דעותיהם של חז"ל, אך מובאים באופן בהיר,
יצירתי, קל להבנה, מעשי ועכשווי.
אני מודה לחכמי ישראל שחוכמתם היא כמעיין המתגבר,
וכמובן ליוצר כל הסרטים והאפשרויות, שנמצא בכל מקום ובכל זמן,
תמיד קשוב, דואג ואוהב.

הקדמה

"אילו היינו עושים את כל הדברים שביכולתנו לעשות, 
אין ספק שהיינו מדהימים את עצמנו" (הממציא תומס אדיסון)
מכירים את הסיטואציה בה האימא מנסה להאכיל את בנה התינוק?
היא לוקחת את כפית הדייסה ומנסה באופן יצירתי לשוות לכפית 
צורה של "מטוס". הוסיפו את "רעש המנועים" שבוקע מגרונה, 
והרי לפניכם טיסה מוצלחת 
היישר לפיו של התינוק. ה"מטוס" מגיע לפיו של התינוק,
ופריקת הדייסה מתבצעת לשביעות רצונה של האם
- אבל רק באופן זמני ...

ברגע מסוים התינוק יתפוס את הכפית בידו הזעירה
וירצה לעשות זאת בעצמו. אמנם מהר מאד נראה את שאריות 
הדייסה מרוחות על פיו, על הבגד, 
על הרצפה והיכן לא... אבל לא נוכל להתעלם מן החיוך 
הקטן והמתוק של התינוק המנצח. הוא מעוניין לעשות וליצור. 
הוא מחזיק בכפית, והוא זה ששולט ב"מטוס".
גם כשאנו מתבגרים אנו רוצים להרגיש שאנו שולטים בנסיבות, 
ולא שהנסיבות שולטות בנו. אנו מעוניינים להשפיע וליצור הצלחות. 
בדרך יופיעו קשיים שונים, אך אם נצליח להתגבר עליהם, 
להתעלות ולהגיע לשליטה עצמית, נזכה בהרגשה נפלאה ובניצחון אמיתי.
כפי שמוסבר בספר, החיים הם כמו בית קולנוע גדול 
שבו מוקרנים סרטים שונים, 
או כמו טלוויזיה שמשדרת תוכניות שונות,
ואילו הספר שבידכם משמש כמדריך "לוח השידורים" השנתי, 
וזאת עלפי החוכמה היהודית רבת השנים. 
נניח שאנחנו מעוניינים לצפות בתוכנית טלוויזיה מסוימת.
מה עלינו לעשות?

ראשית, עלינו לדעת מתי התוכנית תשודר. 
שנית, עלינו לדעת באיזה ערוץ היא תשודר,
וכדי לקלוט את התוכנית, לא די באלו, 
אלא יש צורך גם באנטנה ("צלחת לווין") 
כדי לקלוט את התוכנית האהובה עלינו. 
אם יהיה ברשותנו מדריך ברור של "לוח השידורים" השנתי, 
התמונה תהיה הרבה יותר רחבה וברורה ויקל עלינו 
לתכנן ולשלוט ב"שידורים" המתאימים לנו.
"לעולם לא אאמין שהבורא משחק בקוביות על היקום" (אלברט איינשטיין)
מה גרם לכם להציץ בספר הזה? האם היה זה "צירוף מקרים", 
או אולי נמשכתם אליו על ידי אותו זרם טבעי 
של החיים שהניע אותי לכתוב אותו?
החיים אינם סדרה אקראית של חוויות. 
הקיום שלנו אינו אקראי, ויש לכל אחד מאיתנו תפקיד 
ב"לוח השידורים" של החיים.

היקום הוא מערכת מאורגנת ומסודרת להפליא,
וכל החלקים הקטנים מסודרים במקומם בצורה מושלמת.
נכון, איננו רואים את התמונה הגדולה, אנו מתקדמים מיום ליום, 
רואים רק חלק קטן מהתמונה בכל פעם ותוהים 
כיצד אירועי היום משתלבים בתמונה השלמה.
לפעמים נדמה כי הגורל נקבע בעבורנו מראש. 
קרה ש"כמעט" נקלענו לתאונה והערכנו את הרגע, 
וגם קרה שהיינו רק "קרובים" לזכייה בלוטו. 
האם אנו יכולים לקבוע את הגורל שלנו? 
אולי חלק מן הנסיבות נקבעו עבורנו מראש, 
אך הדרך שבה אנו בוחרים להגיב לחיים נמצאת בשליטתנו באופן מוחלט. 
הגורל איננו משהו שצריך להמתין לו, אלא משהו שצריך להשיג.
יש רגע מיוחד בחייו של כל אדם, רגע שבשבילו האדם נולד... 
אם הוא יודע לנצל את הרגע הזה... זוהי שעתו היפה ביותר"
(ווינסטון צ´רצ´יל)

החוכמה היהודית מלמדת אותנו שבכל שבוע, 
בכל מועד ובכל חג ישנן הזדמנויות רבות. אם נדע לנצל אותן,
נוכל לצבור נקודות, להשתפר ולהגיע לשליטה בתסריט של חיינו.
האם אתם יודעים באיזה תאריך עברי נולדתם?
האם אתם יודעים באיזו פרשה שבועית נולדתם?
בכל פרשה שבועית מופיע סיפור מוצפן שהוא רלוונטי מאוד לחיינו האישיים. 
תתפלאו לראות כי לא במקרה הדברים מופיעים דווקא בשבוע כזה או אחר,
וכי יש משמעות להופעת המילים והאותיות דווקא בשבוע מסוים. 
החוכמה היהודית מלמדת שיש זמנים טובים לעשות דבר מסוים, 
וישנם זמנים אחרים שעדיף לעשות משהו אחר. 
המילים והאותיות המופיעות בפרשה הן קודים וצפנים שיש באפשרותן
לחזק אותנו, ללמד אותנו ולכוון אותנו בהתאם למתרחש באותו השבוע.
נראה שלא במקרה נולדתם בשבוע מסוים ובפרשה מסוימת. 

אני ממליץ לכם לבדוק באיזו פרשה נולדתם 
(בסוף הספר מופיעה הנחייה כיצד לבדוק זאת), 
ואז לפתוח בספר זה ולקרוא את הפירוש על הפרשה. 
כמו כן, בסיום כל קריאה של פרשה או חג נסו לעצור ולחשוב 
כיצד אתם יכולים ליישם זאת בחייכם האישיים, כיצד לפתח ולהרחיב 
את הרעיונות ואת ההזדמנויות המסתתרות בכל מאמר שבועי. 
אם תעשו, זאת אני משוכנע כי תפיקו מכך תועלת רבה עם ערך מוסף בצדה.

"היכן נמצא הבורא? היכן שנותנים לו להיכנס" (רבי מנחם מנדל מקוצק)
אני מאחל לכולנו שנצליח לנצל את ההזדמנויות, להתעלות, ליזום, לעשות, ליצור.
להגיע לשלווה פנימית
- יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ"
(תהילים קכב).
להגיע לשובע רוחני וגשמי - "וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן ושָׂבֵעַ" 
(בראשית כה).
"לא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ, וְלא רְחוקָה הִיא ... לא בַשָּׁמַיִם הִיא ... 
וְלא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד,
בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂותוֹ" (דברים ל, יא)

 

להתעורר לחיים

 

"כשם שבעקבות יום שנוצל היטב באה שינה ברוכה,

  כך בא מוות מבורך בעקבות חיים מלאים"  (לאונרדו דה וינצ'י)

 

 

לפני מספר שנים קיבלתי מייל ובו הופיע סיפור על סוחר שהיה עובר מעיירה לעיירה, מוכר סחורה לתושבים, 
וכל פעם לפני כניסתו לעיירה היה נוהג לבקר בבית העלמין של בני המקום. הסוחר היה נעמד מול המצבות, קורא את הכתוב עליהן, ועל ידי כך מנסה ללמוד

משהו על אופיים ומנהגם של אנשי העיירה.

יום אחד הגיע אל עיירה יהודית קטנה, וכמו תמיד נכנס תחילה לבית העלמין, נעמד מול המצבות, ולא האמין למראה עיניו:

 

כל המצבות סיפרו על אנשים שנפטרו בגיל צעיר מאוד. מצבה אחת סיפרה על תינוק שנפטר בגיל שנתיים, ומצבה אחרת סיפרה על ילד שנפטר בגיל שש, וכן הלאה. בצעדים הססניים נכנס אל העיירה פנימה, חושש ממה שעיניו יגלו לו, אך למרבה השמחה, הוא מצא אותה מלאת חיים, פעילה ותוססת.

ילדים קטנים, נערים, מבוגרים וגם זקנים מילאו את רחובותיה. הוא שאל את העוברים והשבים לפשר הכתוביות שמצא בבית העלמין, אך הם הציעו לו להיכנס למשרדי "החברה קדישא" ולשאול אותם.

האיש שמע לעצתם, נכנס למשרדי החברה כשהוא נסער ונרגש וביקש להבין את פשר העניין. איש צעיר הניח על כתפו יד רכה וענה לו מתונות:

אצלנו בעיירה אנשים מאריכים ימים וחיים חיים ארוכים ובריאים, ברוך השם, אלא שמנהגנו הוא לכתוב על המצבות את כמות החיים נטו, כמה זמן אדם חי באמת, ולא כמה זמן הוא הסתובב מסביב לחיים.

 

לכל אחד מאיתנו יש רצונות וגם כשרון ויכולות שונות, אך השאלה היא האם אנו ממצים את היכולות שלנו? האם נגזר עלינו לשמש כצופים בלבד בסרט של החיים, או שיש לנו אפשרות לקחת שליטה, לנקוט יוזמה ולהפוך לשחקנים פעילים?

הסופר הצרפתי פול ואלרי אמר פעם: "הדרך הטובה ביותר להגשים את החלום שלך היא קודם כל... להתעורר ".

 

 

האם אפשר לשנות את הגורל שלנו?

 

"הכול צפוי והרשות נתונה"  (פרקי אבות)

 

זה עתה אתם עומדים להיכנס לעולמו של "האיש שהצליח לשנות את הסרט".

מיהו אותו "האיש" שהצליח לעשות שינוי, ועל איזה "סרט" מדובר?

"האיש" הוא כל אחד ואחת מאיתנו, ו"הסרט" הוא סרט החיים שלנו.

מה המשמעות והתכלית של הסרט הזה?

המשמעות האמיתית של "סרט" החיים היא באפשרות להתגבר על קשיים, להתעלות ולהשתפר. זוהי גם המשמעות האמיתית של חשיבה יצירתית – ליצור מצבים טובים ומוצלחים יותר עבורנו. זה נשמע נפלא באופן תיאורטי, אבל כולנו יודעים כי יצירת שינוי כרוכה בקשיים לא מעטים.

 

לעתים נדמה לאדם כי אין זה חשוב מה הוא יעשה, שכן גורלו כבר נחתם ונקבע מלמעלה. "אין מה לעשות", הוא ימשוך בכתפיו, "זה הגורל שלי, האם בכלל כדאי לי להתאמץ?" הרי אם הכול קבוע וצפוי מראש, מה הטעם לנסות ליצור שינוי ולשפר עמדות? אולי עדיף לא להתאמץ, ופשוט לשחק ב"סרט" שנקבע עבורי מראש?

חִשבו על כך מספר רגעים... האם הגורל שלנו קבוע, או שמא יש באפשרותנו לשנות אותו?

הראש היהודי מספק לנו תשובה חכמה:

 

הכול אמנם צפוי וקבוע, אבל הרשות נתונה לנו לשנות.

רגע...רגע...אם הכול צפוי וקבוע מראש, איך אני יכול לשנות?

יש כאן סתירה, נכון?

כדי לנסות וליישב את הסתירה הזו, נדמיין כי אנו נמצאים בתוך מרכז קניות גדול, בדרך לבית הקולנוע, שם מוקרנים סרטים באולמות שונים.

האם אנו יכולים להיכנס לאולם מספר 1 ולשנות את התסריט או את השחקנים?

לא, איננו יכולים לעשות זאת. הסרט כבר מוקרן.

האם אנו יכולים להיכנס לאולם מספר 2 ולשנות את הבימוי של הסרט?

 

לא, איננו יכולים לשנות זאת, אבל אנו בהחלט יכולים לעבור לאולם אחר. לאולם מספר 3 או לאולם מספר 5. כלומר, אנחנו יכולים לעבור לסרט אחר.

תיאוריה ידועה בפיזיקה מודרנית מדברת על "עולמות מקבילים". לפי תיאוריה זו, כל אחד נמצא בסרט משלו, אבל במקביל קיימים כמעט אין ספור עולמות מקבילים, כלומר "אולמות קולנוע" שונים, שאנו יכולים להיכנס אליהם, לראות ולהיות נוכחים בסרט טוב יותר עבורנו . האם אפשר לעבור לסרט טוב יותר?

בהחלט.

מתי ואיך אפשר לעשות שינוי ולעבור לסרט אחר?

 
 

חשיבות לזמן ולעיתוי

 

"בדרך כלל אני מבחין בהזדמנות רק כשהיא חדלה להיות כזאת " (הסופר מרק טווין)

 

נניח שאנחנו מעוניינים לצפות בתוכנית טלוויזיה מסוימת. מה עלינו לעשות ?

ראשית, עלינו לדעת מתי התוכנית תשודר. שנית, עלינו לדעת באיזה ערוץ התוכנית תשודר. כדי לקלוט את התוכנית, לא מספיק לדעת מתי התוכנית תשודר, אלא אנו צריכים גם להשתמש באנטנה. אנו צריכים להתחבר לאנטנה מסוימת כדי לקלוט את התוכנית האהובה עלינו. באופן דומה פועלים הדברים גם בחיים שלנו. בכל שבוע ובכל חג "משודרת" לה "תוכנית" מסוימת. המילה "חג" משמעותה לחוג ולנוע. ימי השנה חגים להם במעגליות מסודרת והרמונית, ובכל שנה במועד מסוים, חוזרת ו"משודרת" אותה ה"תוכנית" שוב ושוב.

תוכנית אחת נקראת "ראש השנה", ותוכנית אחרת נקראת "פסח" או "חנוכה". במועדים אלה, אם נעשה משהו בנידון וגם אם לא נעשה כלום, הרי שהתוכנית "תשודר" בכל מקרה. הבחירה בידנו האם לנסות להכין "צלחת לווין", להתחבר ולקלוט את השידור, או לחלופין לא "השידורים" היא מתוך גישה של "מה אנחנו יכולים להרוויח" אם נדע מתי ואיך להתחבר. לעשות דבר ולא להתחבר. אם האדם לא רוצה להתחבר, זו בהחלט זכותו לעשות כך. להבדיל מדברים אחרים בעולמנו הגשמי, כמו אכיפת חוקים ע"י המשטרה ומערכת המשפט, הרי שבעולם הרוחני אין כפייה. זו הסיבה שבספר שאתם אוחזים כרגע ביד, ההתייחסות לכל לפני שאנחנו מחליטים אם להתחבר או לא להתחבר, כדאי לפחות לקרוא ולדעת מה "משודר" בכל שבוע ובכל חג יהודי, ואיזו תועלת אפשר להפיק מכך כאן ועכשיו.

בכל שבוע ובכל חג מופיעות הזדמנויות שונות, שחלקן מופיעות רק פעם אחת במהלך השנה. הבחירה בידנו האם לנהוג בפתיחות מחשבתית ולנסות להתחבר, או אולי פשוט לחכות להזדמנות אחרת.

 

החוכמה היהודית מלמדת אותנו שיש זמנים טובים לעשות משהו מסוים, וישנם זמנים אחרים שעדיף לעשות משהו אחר. ישנם זמנים מסוימים שכדאי "להוריד פרופיל" (ראו למשל ימי "ספירת העומר", "ימי בין המייצרים",תשעה באב ועוד), ולעומתם מופיעים זמנים שכדאי לנצלם ולנקוט בעשייה מסוימת (ראש השנה, יום הכיפורים, ט"ו באב ועוד).

כל אחד יודע גם באופן אישי כי לפעמים הזמן יפה ונוח לשיחה או לעשייה מסוימת, ולפעמים עדיף פשוט לשתוק ולא לעשות דבר. במאמר על ט"ו בשבט שאלתי שאלה: מה יקרה למשל אם ניקח שתיל ונשתול אותו בחורף ברוסיה ?

התשובה: השתיל כמובן ימות, אבל אם ניקח את אותו השתיל, ונשתול אותו בתקופת ט"ו בשבט בארץ ישראל, הרי שהשתיל יצמח ויחיה. בתהליך של החיים יש חשיבות רבה לטיימינג. לזמן. לעיתוי. יש זמנים טובים, שהקרקע נוחה וטובה לשתילה, ויש זמנים פחות טובים בהם לא מומלץ לשתול זרעים חדשים. המציאות שלנו היא פרי המחשבות שלנו: אם אנו מעוניינים ביבול טוב יותר, יש לטעת מחשבות טובות יותר. מכיוון שיש חשיבות רבה להתחלה, הרי שאם נדע לזרוע זרעים בזמנים טובים, כי אז הפירות שיצמחו יהיו פירות טובים. מה שאנו נשתול – זה מה שנקבל. אם נשתול זרעים של עץ תפוחים, יצמח לנו עץ תפוחים ולא יצמח לנו עץ אגסים, לכן חשוב לדעת מתי לשתול, וגם מה לשתול. אם לא נדע מתי, ואם לא נדע מה לשתול, מהם הסיכויים שיצמחו לנו פירות כפי שאנו רוצים ?

 

לראות את התמונה הגדולה – פיצוח הצפנים והסודות

 

"הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה" (אלברט איינשטיין)

 

אחד מן המאפיינים החשובים של חשיבה יצירתית הוא לשמור על פתיחות מחשבתית.

לקבל בהבנה את האפשרות כי אולי ישנם אפשרויות נוספות או פתרונות נוספים טובים יותר.

אולי אנו פשוט לא רואים את כל התמונה ?

התשובה: אין ספק שאנו לא רואים את כל התמונה.

חמשת החושים שלנו מוגבלים, וכך גם הידע שלנו והחוכמה שלנו.

לעומת זאת החוכמה של הבורא היא חוכמה עליונה ואינסופית. החוכמה הזו העליונה מסתתרת ומוצפנת בתוך ספר מסוים. הספר הזה הוא הספר הנמכר ביותר בעולם בכל הזמנים. כולם שמעו עליו וכולם מכירים אותו. דווקא במקום שכולם רואים, שם בדיוק מוצפנים להם סודות גדולים. שם מצויה החוכמה השמימית והעליונה של הבורא.

הספר הזה נקרא: "התורה", או "חמשת חומשי התורה" על שם חמשת הספרים מהם התורה מורכבת: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים.

אנו חיים היום בעולם מתקדם של אינטרנט, מחשבים ותוכנות מתוחכמות. אפילו מכשיר טלפון נייד שנראה היום דבר שבשגרה, הרי שעד לפני זמן לא רב ניתן היה להתייחס למכשיר הזה כמו אל מדע בדיוני או כמעשה כישוף. כך גם לגבי מכשירים פשוטים יחסית כמו מכשיר הפקסימיליה. איך יתכן שאני כותב משהו על דף נייר, ומישהו אחר שנמצא כרגע הרחק באוסטרליה קורא בדיוק את מה שכתבתי ?

המצאות נוספות וטכנולוגיות חדשות צצות מדי יום. דווקא היום, בעולם של תוכנות מתוחכמות, ניתן קצת להתקרב ולנסות להבין את החוכמה המוצפנת בתורה.

האותיות והמילים בתורה הינם קודים, צפנים, תדרים שיש להם כוח עצום להעביר לנו.

כל מתכנת מתחיל יודע ששינוי של אות אחת או ספרה אחת בקוד במקום הלא נכון, ישבש לחלוטין את שפת התוכנה, והתוצאה הרצויה לא תצא לפועל.

זו הסיבה שאפילו אם אות אחת בתורה (או אפילו חצי אות או גודל האות) לא במקום הנכון, כי אז כל הספר פסול ולא כשיר לקריאה בציבור. הוא פסול כי הכוח של האותיות והמילים לא ימלאו את תפקידם: יצירת חיבור בין העולם הרוחני לעולם הגשמי שלנו.

 

כל האותיות, המילים והסיפורים בתורה אינם סיפורים סתם. השפה העברית הקדומה איננה שפה שנועדה לדיבור ולכתיבה. המילה "עברית" היא מלשון להעביר ולהעלות מעבר למצב הקיים, ולכן בכוחן של האותיות והמילים העבריות המופיעות בתורה להעביר אותנו למציאות טובה יותר עבורנו. כל האותיות בשפה העברית המופיעות בתורה יש להן את האנרגיה המיוחדת, ואת הכוחות לחזק אותנו ולחבר אותנו לכוח הבריאה: בריאות, הרמוניה, שפע והצלחה. התורה משולה לאות "ואו" כי צורת האות "ואו" משמשת מעין "צינור" שמחבר בין העולמות העליונים לעולם הגשמי שלנו. רוב האותיות בתורה כתובות בגודל בינוני שמטרתן ליצור את החיבור בין העולמות, אבל לפעמים מופיעות בתורה גם אותיות גדולות כגון האות "בית" במילה בראשית, או אותיות קטנות כגון האות "אלף" במילה ויקרא.

האותיות הגדולות מחברות אותנו לעולמות העליונים, ואילו האותיות הקטנות מחזקות אותנו ומחברות אותנו לעולם העשייה הגשמי שלנו. כאמור בכל אות ואות מסתתרים כוחות רוחניים, מוצפנים ועוצמתיים ביותר.

התורה ניתנה למשה על ידי הבורא בכבודו ובעצמו, ולכן לא ניתן להבין את כל המשמעויות הנסתרות של התורה. התורה היא נצחית ורלוונטית לכל זמן. המילה "תורה" היא מלשון "הוראה" ולימוד, כלומר אנו יכולים ללמוד מכל פרשה משהו שימושי לחיינו האישים, אבל התורה גם מחברת אותנו לכוחות רוחניים, באופן בלתי מודע ומעל לשכל ולהיגיון האנושי.

 

ישנן פרשות בתורה שנראות מאד משעממות, ומאד לא רלוונטיות לחיינו המודרניים. ישנן פרשות מפורטות בפרטי פרטים החוזרים ונשנים לכאורה באופן מיותר, אבל לתורה יש הרבה מאד רבדים. אפשר להסתכל בתורה מתוך כיווני חשיבה שונים ורבים, ולכן מה שנראה עבורנו כמשעמם או כמיותר, הרי בעצם מדובר בסודות עליונים ובצפנים נשגבים, ולא מדובר בהסבר הפשוט הנגלה לעין והנתפס בהיגיון האנושי. (בהמשך אסביר ואתייחס לצורת ההתבוננות והפרשנות של ארבעה רבדים הנקראים: "פשט", "רמז", "דרש", "סוד", ואביא דוגמה למקרה אחד -  באור שונה של 4 הרבדים הנ"ל).

 

 

איך מתחברים ?

 

"גאונות מורכבת מאחוז אחד של השראה ו – 99% של הזעה"  (הממציא תומס אדיסון)

 

החיבור לכוחות של התורה נעשה קודם כל באמצעות רצון, אח"כ באמצעות ידע, ולבסוף על ידי עשיית מעשה. אם קראתם עד כאן, סימן שיש לכם רצוןוזה דבר נפלא. בהמשך התהליך, הלימוד והידע יאפשרו חיבור מוצלח יותר וקליטה טובה יותר של "השידור".

הצופן של המילה "ידע" מופיע בספר בראשית פרק ד' פסוק א': "והאדם ידע את חוה, ותהר, ותלד את קין". מהפסוק הזה אנו מבינים כי חווה ילדה את קין לא באמצעות קריאת ספרים, אלא שהתורה משתמשת במילה ידע במשמעות של חיבור (פיזי ורוחני). "ידע" זה לא קריאה אינטלקטואלית, אלא ידע עשוי לחבר אותנו טוב יותר לכוחות המופלאים של התורה ולחוכמתו האינסופית של הבורא.  

החיבור לכוח של התורה נעשה באמצעות קריאה ולימוד. כל אחד כמובן יכול ללמוד בעצמו בבית, או בחברותא עם אנשים נוספים. בבתי הכנסת קוראים בספר התורה בימי שני וחמישי, בשבתות ובחגים. התורה מחולקת לפרשות שבועיות, ובכל שבוע קריאת הפרשה בבתי הכנסת מחולקת לקטעים הנקראים "עליות". האדם "עולה" לקרוא בתורה, כי הוא בעצם עולה למדרגות הרוחנית הגבוהות שנמצאות בספר התורה.

כל פרשה מתחילה במוצ"ש ומסתיימת במוצ"ש, ומשקפת את הנעשה באותו השבוע.

בתאריך הלועזי - החל מחצות הלילה מתחיל למעשה יום חדש, ואילו בתאריך העברי - "היום" מתחיל למעשה בערב הקודם אחרי שקיעת השמש. כולם יודעים שיום השבת מתחיל בעצם בערב יום השישי, ותחילת השבוע (כלומר יום ראשון) מתחיל למעשה במוצאי שבת (לכן מאחלים "שבוע טוב"), אבל לא מעט אנשים טועים בחישובי הימים. כך למשל אנשים קובעים להתחתן ביום ראש חודש, או ביום שלישי ("פעמיים כי טוב"), אבל למעשה, בזמן החופה, ביום שלישי בלילה, זהו למעשה כבר תחילתו של יום רביעי...

  

 ה - לב של חשיבה יצירתית

 

"לא ניצחונות הסוף נותנים את זכות הקיום, אלא הכישלונות של ההתחלה"  (ביאליק)

לפני שנים רבות חי רב מפורסם שהיה ידוע בעיקר כי ידע את שפת החיות. יום אחד הגיע אליו אדם וביקש מהרב ללמד אותו לדבר עם בעלי החיים. "אני לא חושב שכדאי לך לדעת את שפת החיות", אמר הרב, אבל אחרי הפצרות רבות הסכים לבסוף ללמד את האיש.

אחרי שיעורים רבים חזר האיש לביתו כשהוא כבר יודע את שפת החיות. יום אחד, סמוך לביתו, הודיעה לו ציפור כי שמעה שמספר שודדים מתכננים לפרוץ אליו הביתה. האיש קנה רובה והתקין מערכת אזעקה, ולמחרת כשהגיעו הפורצים, הם נבהלו וברחו.

כעבור מספר ימים, טייל האיש ליד נחל, כשלפתע קפצה צפרדע והודיעה לו כי החנות שבבעלותו עומדת להישרף. האיש רץ לעסק והספיק להוציא את הניירות שהיו קרובים לאח הבוערת והיו יכולים לגרום לשריפה גדולה. האיש היה מרוצה שניצל מכל הבעיות, אך כעבור מספר ימים, בעודו מטייל בשדה, קפץ לעברו סנאי ואמר לו כי ימיו ספורים וכי הגיע זמנו שלו לעזוב את העולם.

נדהם ונרעש מן הידיעה מיהר האיש לביתו של הרב וסיפר לו את דברי הסנאי. הניד הרב בראשו בעצב ואמר: "אינני יכול לעשות דבר, לא רציתי ללמד אותך את שפת החיות, ועכשיו אתה אולי מבין מדוע. זה נכון שהם עזרו לך להימנע מתקלות ומבעיות בעולמך הגשמי, אבל התקלות הללו היו התיקון שלך. הן הוכנסו לחייך כדי לאפשר לך להתגבר עליהן ולצמוח מבחינה רוחנית. כעת, מכיוון שלא השלמת את עבודתך הרוחנית בפרק החיים הנוכחי, תצטרך פשוט להמשיך בה בפרק החיים הבא".

 

"כאשר דלת אחת המובילה לאושר נחסמת, תמיד נפתחת אחרת.

 לעתים אנו כה עסוקים בבהייה בדלת הסגורה, שאיננו רואים את הדלת האחרת שנפתחה"  (הלן קלר – חירשת, אילמת, עיוורת)

 

כולנו נוטים להיצמד להרגלים ולשגרה. האדם נוטה לחשוב בצורה תבניתית, הוא מניח הנחות מוקדמות, ואוהב דברים קלים, נעימים ונוחים. בדרך כלל כשהאדם נמצא בתוך שגרה מסוימת הוא איננו ממהר לעשות שינויים, אלא אם כן נוצרת פתאום בעיה. אז הוא נאלץ להתעורר בעל כורחו ומנסה למצוא פתרון מוצלח ולשוב לחוף מבטחים.

 

באופן פרדוקסאלי, הקשיים, הבעיות והמשברים שהאדם עובר בחייו, הם למעשה הזדמנויות עבורו ליצור שינוי חיובי ולהגיע למצב חדש טוב יותר מהקודם.

המפתח לראיית הבעיה כהזדמנות תלוי בגישה שלנו ובדרך ההסתכלות שלנו. אדם אחד עלול לכעוס, להתלונן, להסתבך ולהעצים את הבעיה, ואילו אחר עשוי להתייחס לאותה הבעיה באופן שונה לחלוטין. הוא עשוי לשאול את עצמו מה אני יכול ללמוד מזה?

איך אפשר להשתמש בבעיה כמנוף וכהזדמנות לנקוט דרך חדשה ושונה?

לא תמיד זה קל, במיוחד אם אנחנו רגילים לחשוב ולהתנהג באופן מסוים במשך שנים רבות -  אבל זה בהחלט אפשרי.

 

המשמעויות השונות של המילה "משבר" בעברית משקפות בדיוק את הפרדוקס ואת ההזדמנות שחבויה בתוך כל בעיה. מצד אחד המשמעות של המילה "משבר" היא קושי רב והתמוטטות, אבל מצד שני הפירוש של המילה "משבר" / "משביר"/ "שבר" הוא גם מזון חיים. בפרשת "מקץ" יעקב אומר לבניו: "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, רדו שמה ושברו לנו משם, ונחייה ולא נמות " (בראשית, מב).

פירוש נוסף: בזמן התלמוד "משבר" הוא כינוי לכיסא שהיולדת הייתה יושבת עליו וכורעת ללדת. כלומר, מצד אחד "המשבר" מבטא את  כאבי הלידה של היולדת, אך מצד שני יש כאן ביטוי מובהק של יצירה חדשה והבאת חיים חדשים לעולם.

 

פירוש נוסף: המילה "משבר" פירושה גל. גל מים גדול אמנם עלול להפיל את האדם, אך יש באפשרותו של האדם גם לעלות על הגל, ולהשתמש בו כ"קרש קפיצה" להגיע למקום גבוה יותר. בכל קושי קיימת למעשה הזדמנות להפוך אותו למצב טוב יותר עבורנו.

זהו בדיוק גם כוחה של התורה, ובכל פרשה ניתן למצוא את הרעיון הזה: להפוך את החושך לאור (בלשון החסידות בארמית: "אתהפכא חשוכא לנהורא").

 

הבעיות מעוררות אותנו לפנות לכיווני חשיבה שונים ולעשייה שונה, אבל לפעמים השימוש בבעיה עצמה עשוי לשמש כפתרון. בחשיבה יצירתית שימוש בבעיה כפתרון הוא מודל ידוע.

כך למשל, אחת הדרכים לכבות שריפה בשטח פתוח היא ליצור שבילי אש. מבעירים אש בצורה מבוקרת, ופיסת האדמה היבשה והשרופה שנוצרה גורמת לעצירת האש. השתמשנו באש (הבעיה) כדי לגרום לעצירתה (הפתרון).

 

בעולם הרפואה משתמשים בחיסון אקטיבי שמורכב מנגיפים מוחלשים, המוחדרים לגוף וגורמים לו לפתח נוגדנים כנגד הנגיף. נוגדנים אלו מאפשרים לגוף להתמודד טוב יותר עם הנגיפים כאשר ייחשף אליהם. הנגיפים (הבעיה) משמשים לחיזוק הגוף (הפתרון).

הנרי פורד אמר פעם: "הכישלון הוא הזדמנות להתחיל שוב בצורה חכמה יותר".

 

בכל פרשות התורה ניתן למצוא את הרעיון של הפיכת הקושי להזדמנויות מוצלחות, ובמקרים מסוימים מופיע גם הרעיון של שימוש בבעיה עצמה – כאמצעי לפתרון מוצלח.

כך למשל, בפרשת "חוקת" משתמשים באפר של פרה אדומה, שהוא הדבר הטמא ביותר, דווקא כפתרון החזק ביותר לזיכוך ולהיטהרות.

באותה פרשה מסופר גם על נחש הנחושת. "הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל", אבל דווקא הנחש הבעייתי וגורם המוות הוא זה שמשמש כפתרון להצלת חיים: "ויאמר ה' אל משה, עשה לך שרף, ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי ...והיה אם נשך הנחש את האיש, והביט אל נחש הנחושת וחי ".

 

בפרשת "בלק" הקללות של בלעם הופכות לברכות, ואילו מצאצאיו של בלק הרשע נולדה רות המואבייה, שמצאצאיה נולד דוד המלך. אנו נמצאים בעולם שנקרא "עץ הדעת טוב ורע" (לעומת "עץ החיים" שהיה בגן עדן), כלומר שגם טוב וגם רע נמצאים בו בערבוביה, והחוכמה היא להפיק את הטוב מכל דבר שנראה רע. צורת חשיבה אופטימית, גישה חיובית, התייחסות נכונה לבעיות ועשייה מתאימה הם הדרך הנכונה להפוך את הבעיות להזדמנויות יצירתיות.

 

כיצד הרעיון של הפיכת הבעיות להזדמנויות - "אתהפכא חשוכא לנהורא" - בא לידי ביטוי בכוח של התורה?

הכוח של התורה הוא כוח רוחני מטאפיזי עוצמתי ביותר. במאמר חג השבועות, חג מתן תורה, התייחסתי לשאלה, מדוע נהוג לאכול ביום זה מוצרי חלב.

כמו תמיד ניתן לענות על השאלה מתוך מספר רבדים ומספר זוויות, שכולן עשויות להיות נכונות. אני אוהב את הפירוש הפנימי, שהוא תמיד גם רלוונטי בכל מקום ובכל זמן, וכאן הוא גם שופך אור על הכוח של התורה כולה:

 

לפי תורת הקבלה, בשר וחלב הם שתי מהויות שונות לחלוטין. מבחינה אנרגטית חלב הוא הנגטיב (ההיפוך) של בשר. הצבע של החלב הוא לבן. הצבע הלבן מסמל פתיחות, רצון לתת ולהשפיע (בלשון הקבלה: "חסדים"). צבע הבשר לעומת זאת הוא אדום, צבע שמסמל צמצום, השמת גבולות ורצון לקחת לעצמך (בלשון הקבלה: "דינים").

אחרי לידה, הדם האדום של האישה היולדת הופך לחלב לבן. חלב זה מבטא נתינה, אהבה וחיים. זה בדיוק גם הכוח של התורה: בכוחה להפוך את הדין -  לחסד (בלשון הקבלה: "להמתיק את הדין").

כלומר, אם חלילה צפויה לאדם מסוים, בשבוע מסוים, תקרית שלילית (דין), הרי שאם הוא יתחבר לכוח של התורה – התקרית הזו לא תתרחש עבורו כלל.

התורה הופכת את "הדם" (על כל משמעויותיו) לכוחות של חסד, נתינה, אהבה, ברכה, חיים וצמיחה.

 

 העשייה כשלעצמה

 

"גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן" (מאו צ'ה טונג)

 

על פי החוכמה היהודית, נוסף להתייחסות השבועית ולכל ההזדמנויות שמופיעות בחגים השונים, המפורטים בהמשך הספר, ישנן חמש דרכים שבאופן כללי עשויות לעזור לאדם לשנות את "הסרט" שלו ואת גורלו לטובה: תפילה, צדקה, שינוי מקום, שינוי שם ושינוי מעשה.

 

תפילה:   "התפלל לבורא, אך המשך לחתור במשוטים"  (פתגם רוסי)

 

לתפילות שלנו יש כוח. באחד המחקרים שבדקו את יעילות התפילה, נמצא באופן חד משמעי שיש לתפילות כוח להשפיע ולחולל שינוי. הניסוי נערך על קבוצת חולים בשיתוף משפחותיהם ובית החולים. קבוצת אנשים אחת קיבלה את שמות חלק מן החולים, והאנשים בקבוצה הזו התבקשו להתפלל עבור החולים הללו. קבוצה שנייה קיבלה את רשימת השמות הנותרים והתבקשה לא לעשות דבר. הסתבר באופן ברור כי החולים שהתפללו עליהם, גילו סימני התאוששות והבראה רבים יותר מאותם חולים שלא התפללו עליהם.

 

התפילות הן חלק חשוב ביהדות. חז"ל ציינו שיש בכוחן של התפילות "להעביר את רוע הגזירה", וישנם סיפורים רבים מן התנ"ך ומן ההיסטוריה היהודית על תפילות רבות שזכו להיענות וליצור שינויים חיוביים. כך למשל, מסופר על חזקיהו המלך שהתפלל וזכה שיאריכו את חייו ב - 15 שנה: "בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה': צו לביתך כי מת אתה ולא תחייה. ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'… ויבך חזקיהו בכי גדול. ויהי דבר ה' אל ישעיהו לאמור: הלוך ואמרת אל חזקיהו, כה אמר ה' אלוהי דוד אביך, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה" (ישעיה, לח ).

 

לפי חז"ל לאה הייתה צריכה להינשא לעשו, אבל היא בכתה והתפללה רבות ("ועיני לאה רכות" – מרוב בכי), ולכן זכתה להינשא ליעקב, ואפילו עוד לפני רחל. גם חנה שהייתה מטבעה עקרה, התפללה וזכתה לבסוף ללדת את שמואל הנביא. חנה לא התפללה רק על עצמה, אלא על צער השכינה ותיקון הדור. חנה התפללה לבן שכל עניינו יהיה ברוחניות הדור ובתיקונו. מתפילתה של חנה ניתן ללמוד כיצד להתפלל: רצוי שהתפילה תהיה מעומק הלב, ומומלץ לא לבקש רק דברים חומריים ואישיים, אלא אם כן יש לכך מטרה נעלה ורוחנית.

 

מלבד זאת כדאי לבקש ולהתפלל גם על אחרים ולא רק על עצמך. בתפילות צריך אפוא לדעת איך לבקש, מה לבקש וגם מתי לבקש, מכיוון שגם בנושא התפילות יש חשיבות לעיתוי. כל זמן הוא זמן ראוי לתפילה, אך באופן כללי, ישנם זמנים נוחים וטובים יותר מאשר זמנים אחרים. זמנים אלו נקראים "ימי רצון" או "עת רצון", למשל מדי יום אחר חצות הלילה, בראשי חודשים, בימי פטירה של צדיקים, במועדים שונים, ועוד.

 

צדקה:   "הסוד בכלכלה הוא לחשוב כמו כולם, אבל לפניהם"  (א.ב. וורטינגטון)

 

 "וצדקה תציל ממוות" (משלי פרק י') -  הכוונה היא גם למוות פיזי, אבל גם למוות בתחומים אחרים. מבחינה הגיונית ובמבט ראשוני, נראה כי פעולת הנתינה והצדקה לא יכולה להועיל, שהרי כשאדם נותן כסף או מזון או כל דבר אחר, הוא מחסיר זאת מעצמו; גם כאן מסתתר פרדוקס גדול.

 

החוכמה היהודית המצויה בתורה מדברת על נתינת מעשר מן היבול שלך. נתינת המעשר עוזרת למי שמקבל את המעשר, אך גם עוזרת למי שנותן אותו. היא גורמת לאדם להרגיש טוב ולהיות פחות תאב בצע, ובנוסף היא גם מגדילה את ההכנסה שלו.

צדקה ומעשר הם פעולות רוחניות של מכפלת כסף. חז"ל טבעו את הסיסמה: "עשר כדי שתתעשר", וגם היום כל איש עסקים חכם יודע ומכיר במעלת הצדקה והנתינה. במיוחד בשנים האחרונות, יותר ויותר חברות ובעלי עסקים תורמים מכספם למען ארגוני צדקה ורווחה.

רק אנשים בעלי צורת חשיבה ומנטאליות של עוני חושבים שכסף מתכווץ כאשר נותנים אותו לאחרים. אנשים שחשיבתם היא של עושר ושפע יודעים שנתינת מעשר וצדקה מגדילה עבורם את הכסף. מדובר למעשה במתמטיקה רוחנית: נתינת מעשר/צדקה = הגדלת ההכנסה. מעבר לכסף, פעולות של צדקה עשויות גם להציל חיים ממש או להפיח חיים בכל תחום בחיינו.

 

שינוי מקום:  "מה שאתה יכול לעשות או חולם שאתה יכול –  קום והתחל בו.

יש בתעוזה גאוניות, עוצמה וקסם" (גתה)

 

כולנו מכירים את הביטוי העממי "משנה מקום – משנה מזל". משפט זה לקוח כמובן מדברי חז"ל. בתלמוד התייחסו לשינוי מקום כבעל השפעה על מזלו של האדם. לפעמים כדאי לאדם לצאת מן הנוחות ומן ההרגלים הגיאוגרפיים שלו ולעבור למקום חדש, במיוחד כאשר ברצונו לעשות שינויים. יש מקומות שיגרמו לאדם להרהר במעשיו, וסביבה חדשה עשויה לגרום לו לשנות את דפוסי חשיבתו והתנהגותו בהתאם למנהגי המקום ולהשתחרר מקיבעונותיו.

 

מובן ששינוי מקום פיזי לא תמיד מספיק, והאדם צריך להיות מוכן גם לשנות את מקום תפיסתו הרוחני, את צורת החשיבה שלו  ואת הרגליו. חז"ל מביאים בהקשר זה את הפסוק: ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה" (בראשית פרק י"ב. ראו גם המאמר על פרשת "לך לך"). אברהם אבינו עבר שינוי גדול ויצר מהפכה אמיתית. כחלק מתהליך השינוי הוא גם ביצע שינוי מקום (וגם שינוי שם, ושינוי מעשה כפי שמבואר מיד).

 שינוי שם: 

"אי אפשר ללמד אדם דבר, ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו" (גליליאו גליליי)

 

שם, באשר הוא, הוא דבר חשוב מאוד. כאמור, לכל אות ואות בשפה העברית יש כוחות עצומים ומוצפנים. כל אות משמשת כמו "אנטנה" שקולטת וגם משדרת "אותות" מסוימים. מבלי להיכנס לסודות ההצפנה של כל אות ואות, הרי שכל אחד יודע שיש הבדל (אפילו בשמיעה ראשונית) בין שם אחד לשם אחר.

ישנם שמות "שמחים" או "קלילים", ושמות אחרים עשויים להעביר הרגשה "כבדה" ומסורבלת. למעשה, לכל אות בשפה העברית יש משמעות משלה וכוחות שהיא מעבירה, אך מעבר לאותיות עצמן, יש גם חשיבות גדולה לכוונה, לחשיבה ולמשמעות שמעניקים נותני השם. המשמעות והכוונה שנותנים ההורים לשם שבחרו לילדם, מעניקות כוח פנימי לילד עצמו. השם שאנו נותנים לילד אמור לחזק אותו ולגרום לו להתחיל את חייו ברגל ימין, לכן מומלץ לתת לילד שם חיובי בעל משמעות פנימית, ובכל מקרה לא מומלץ לתת שמות על שם הדוד שנהרג במלחמה, או על שם הסבא שנהרג בנסיבות טראגיות. הסיבה לכך היא מטאפיזית (רוחנית), משום שלאותיות השם יש כוח "לגרור" ולמשוך את האנרגיה של השם הקודם (אמנם נכון שבהמשך חייו הילד יוכל לבצע שינויים ושיפורים, אבל למה לגרום לילד להתחיל את חייו ברגל שמאל?).

 

האות ה"א, למשל, היא אות שיש לה כוח של עשייה והוצאת דברים לפועל. שרי אשתו של אברהם לא יכלה להוליד ילדים, אך לאחר שינוי שמה לשרה, 
היא כן יכלה להוליד. גם אברהם בתחילה נקרא "אברם" והיה אב למקום קטן שנקרא "ארם", 
אך לאחר שהתווספה לו האות ה"א הוא נקרא "אברהם" ונהפך ל"אב המון גויים", שינוי שהביא גם ללידתו של יצחק.

 

הבורא אומר לאברם: "ולא יקרא עוד שמך אברם, והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך, והפרתי אותך במאוד מאוד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו"
 (פרשת "לך לך").

לפני כניסת המרגלים לארץ ישראל, משה רבנו רוצה לחזק את הושע בן נון, ולכן הוא מוסיף לו את האות יו"ד :"ויקרא משה להושע בן נון יהושע".

נושא שינוי השם או הוספת שם הוא מורכב ועדין. אם ברצונכם להשתמש בשינוי שמכם כחלק מתהליך שינוי "הסרט" של חייכם, 
מוטב שתתייעצו עם אנשים שבקיאים בשינוי שמות, שיוכלו להנחות אתכם ולתת לכם עצה טובה ונכונה עבורכם.

 

מומלץ בהחלט להתחשב בדעתו ובהרגשתו של האדם שרוצה לשנות את שמו, וכדאי לאדם להקשיב לתחושותיו הפנימיות ולהעדפתו דווקא שם כזה או אחר. 
נהוג לשנות שם או להוסיף שם גם כדי לחזק אדם חולה מאוד, ובכך לנסות לגרום לשינוי מזלו לטובה. 
שינוי שם אפוא הוא אפשרות נוספת, המהווה חלק מן הטכנולוגיה הרוחנית המתקדמת שטמונה באותיות העבריות.

 

שינוי מעשה: "הפילוסופים רק מפרשים את העולם, החוכמה היא לשנות אותו"  (קרל מרקס)

 

המעשים של האדם הם למעשה העיקר. נכון, כל אחד מאיתנו נולד להורים מסוימים, במקום ובזמן מסוים. כל אחד מאיתנו נולד עם תכונות אופי מסוימות, 
והוא התחנך וגדל בסביבה מסוימת, אך למרות הכול -  מעשיו של האדם יכולים לגרום לשינויים ולפריצות דרך של ממש. לכל אדם יש טבע מסוים וגורל מסוים, 
אבל מעשיו יכולים לשנות את גורלו ולאפשר לו לעבור לסרט טוב יותר.

 

אדם נולד קנאי או היפראקטיבי, אבל הוא יכול לשלוט בתכונות הללו ולנתב אותן לאפיקים חיוביים. אדם נולד עם נטייה לעסוק בדם, 
אבל הוא יכול להפוך ולנתב את הנטייה הזו לאפיק חיובי (הוא יכול להיות מנתח, או מוהל או שוחט או אולי רופא שיניים מוצלח). 
האפשרות והיכולת של האדם לשנות, לשלוט ולנתב את תכונות האופי שלו – 
זה הסוד הגדול
. אדם יכול לבחור כיצד להגיב לאירועים השונים, ועל ידי מעשים בשטח הוא יכול לעבור לאולם קולנוע אחר ולהיות נוכח בסרט קצת שונה.

 

כל עשייה קטנה ונכונה גורמת לשינוי נוסף בסרט האישי. העשייה הנכונה היא בדרך כלל עשייה נגד הרצון האנוכי שלנו, 
נגד ההרגל הנוח ונגד הטבע שאיתו נולדנו. העשייה הזאת היא "התיקון" שלנו, והיא גם ההזדמנות שלנו.

ברגע שאדם לומד לשלוט בדיבורו, בהרגליו הרעים ובתגובותיו האוטומטיות ולהפוך את דיבורו או את הרגליו באופן שונה וחיובי – 
כי אז הוא עשה נס של ממש בדרך לשינוי הסרט. האדם הצליח לנוס מהרגליו וליצור מצב חדש (מצב של התנוססות ועליית מדרגה ביחס למצבו הישן).

 מסופר בגמרא (מסכת שבת דף קנו ) על בתו של רבי עקיבא, שהאסטרולוגים אמרו כי ביום שהיא תתחתן יכיש אותה נחש והיא תמות. אם זו הייתה טרגדיה יוונית קלאסית, הרי לא חשוב מה האב ובתו היו עושים – בסופו של דבר הבת הייתה מתחתנת ומתה מהכשתו של  נחש. המסר של הטרגדיה היה ברור: אדם לא יכול לברוח מגורלו. לא כך הם פני הדברים בחוכמה היהודית: רבי עקיבא התפלל עבור בתו, ובמקביל חינך אותה להתגבר על היצר ועל הטבע השלילי. (רבי עקיבא חינך את כולם לנסות לנהוג ב"ואהבת לרעך כמוך"). החתונה של בתו של רבי עקיבא התנהלה כשורה ובשמחה גדולה, אך למחרת בבוקר הוציאה הבת סיכה מתוך הקיר (סיכת ראש ארוכה אותה היא נעצה יום קודם), והיא הבחינה בנחש מת "משופד" לסיכה. "שאלה אביה, מה עשית שזכית להינצל מן הנחש ? וספרה לו הבת, בערב כאשר כולם היו טרודים בסעודה, בא עני ודפק על הדלת, ולא היה מי שישמע אותו,  קמתי, לקחתי את המנה שלי ונתתי לעני, אמר לה, בשכר מצווה זו ניצלת". למרות שיום החתונה הוא יום לחוץ עבור הכלה – בכל זאת עשתה הבת מעשה ששינה את הסרט שלה. (המעשה היה גם נתינת צדקה – "וצדקה תציל ממות"). אנו רואים כי הנחש בכל מקרה היה אמור "לשחק" בסרט החיים של הבת, אבל מעשה אחד שינה "קצת" את הסרט לטובתה של הבת. היא עברה ל"אולם קולנוע מקביל" – שם הסרט מוקרן באופן קצת שונה.

 

אברהם אבינו נולד לסביבה עובדת אלילים. הוא גדל והתחנך בתרבות הזו, אבל לבסוף עשה מעשה, נלחם בתופעה הזו והפיץ את אמונתו החדשה. אברהם אבינו ביצע שינוי מקום, שינוי שם ושינוי מעשה, והוא הצליח להגיע לשינוי משמעותי של הסרט שלו. חז"ל הסבירו כי אברהם נקרא "עברי" כי הוא בעבר אחד, וכל העולם בעבר השני.  "עבודת אלילים" זה אומר שהאדם נותן את השליטה שלו למשהו חומרי וגשמי והופך אותו לבורא. עובדי האלילים ראו בשמש ובירח את הבורא, אך אברהם הבין שיש בורא אחד ששולט על הכול והוא נמצא תמיד ובכל מקום. הוא הבין גם שהאדם הוא ניצוץ הבורא ושיש אפשרות לאדם להיות שותף ואחראי לגורלו. אם אדם נותן צדקה, מתפלל, משנה את מקומו ואת השם שלו – כל זה טוב ויפה, אבל הכי חשוב זה לעשות מעשים יום יומיים בשטח: לנסות להפוך מצבים, לשלוט ביצרים, לשלוט בדיבור, לשנות אופי והרגלים, להתעלות ולהתגבר על קשיים. המשמעות הבסיסית של "להיות יצירתי" היא :  ליצור ולהפיק את הטוב ביותר האפשרי .ליזום.  לעשות.  ליצור.  ליצור סיטואציות חדשות, מצבים חדשים, תנאים חדשים, שינויים ושיפורים. אני קורא לזה "למקסם":  גם במשמעות של קסם, וגם במשמעות של לנסות להגיע למקסימוםהאפשרי. שאלה: מדוע לפעמים אנו מרגישים עייפים לאחר זמן של בטלה וחוסר עשייה ? (לא הכוונה לחופשה קצרה ומרעננת ). תשובה: אנו בנויים לעשייה וליצירה. אנחנו מרגישים טוב שאנחנו יוצרים. כשאנחנו פעילים ועסוקים אנו מלאי אנרגיה ואדרנלין. בניסויים ובמחקרים מדעיים בשנים האחרונות מסתבר כי אנשים פעילים ועסוקים בעבודתם, חיים מספר שנים יותר מאשר אנשים שחיים בבטלה גמורה. שמחת העשייה והיצירה היא שמחה גדולה. חשיבה יצירתית אמנם מדברת על חשיבה, אבל כדי שחשיבה זו תהיה ראויה להיקרא "יצירתית", היא חייבת לקבל ביטוי מעשי. מחשבה יצירתית זה נחמד, אבל מה עם מעשה יצירתי ? יש לא מעט אנשים שיש להם רעיונות טובים וכוונות טובות, אבל מה שווה רעיון טוב אם לא מוציאים אותו לפועל ?

חידה ידועה בארה"ב מספרת על שלוש ציפורים היושבות על גזע עץ.

השאלה היא : "אם שתי ציפורים יחליטו לעוף משם, כמה ציפורים יישארו ?"

התשובה:  שלוש ציפורים, משום ששתי הציפורים רק החליטו ולא ביצעו את ההחלטה.

גם אנחנו לפעמים מחליטים לעשות שינוי אבל נשארים לבסוף עם החלטה בלבד.

אני מעריץ את העשייה כערך בפני עצמו, ומעדיף להתחיל בשינויים קטנים.

עשייה בצעדים קטנים תוביל באופן טבעי לעשייה בצעדים גדולים.

ברגע שאנו מצליחים להזיז רגל, לעשות צעד וללכת, שאר חלקי הגוף מצטרפים גם כן...

 

 

רפאל כהן, מרצים בישראל, מרצים , הרצאות וסדנאות
רפאל כהן הוא מומחה בנושא חשיבה יצירתית  
מעביר הרצאות יצירתיות עבור עסקים, חברות וארגונים בארץ ובחו"ל.