ראש השנה – ראש השינויים
 
לוח השנה העברי נקבע על פי מניין השנים לבריאת העולם. 
שנת תשס"ח, למשל, היא 5768 שנים לבריאה. 
יום בריאת העולם - כ"ה באלול. 
 
בתחילת ספר "בראשית" נאמר: 
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ... יום אחד", 
ואילו ביום השישי לבריאה 
(כלומר בראש השנה – בתאריך א´ בתשרי) נברא האדם. 
 
האדם מקבל את כוח החיים, 
הברכה והעוצמה האנושית ביום א´ בתשרי.
 
 
"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, 
זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוהים... 
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה... 
ויהי בוקר יום השישי" (בראשית א´). 
האדם נברא בראש חודש תשרי, 
אך התורה מציינת דווקא את חודש ניסן 
כראש החודשים: "החודש הזה לכם ראש חודשים, 
ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב, א). 
 
לעומת זאת, בפרשת "פינחס" (במדבר כט) מוזכר א´ תשרי: 
"ובחודש השביעי באחד לחודש, מקרא קודש יהיה לכם, 
כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם", 
מכאן שחודש ניסן, חודש האביב, הוא החודש הראשון, 
ואילו תשרי הוא החודש השביעי. 
 
מדוע אם כן אנו חוגגים את ראש השנה בראש החודש השביעי, 
חודש תשרי, ולא בראש החודש הראשון, חודש ניסן, 
כפי שאפשר לצפות מראש השנה? 
 
 
 
תשובה אפשרית היא כי בחודש השביעי, חודש תשרי, 
ניתן לאדם כוח רב עוצמה. 
 
 
 
בכוחו של האדם להשפיע ולחולל שינוי. 
בחודש האביב, חודש ניסן, ה´ הוציא אותנו ממצרים. 
כוח אלוהי רב עוצמה הוציא אותנו ממצב של עבדים, 
כלומר מחוסרי כוחות ויכולת להשפיע או לחולל שינוי. 
הכוח האלוהי נחת עלינו מלמעלה, 
שלף אותנו ממצרים, 
וכמו ילדים קטנים התחלנו תהליך חדש של צמיחה והתחדשות.
 
שימו לב למילה "אביב". משמעותה: אב – י"ב.
חודש ניסן הוא "האבא" של י"ב החודשים. 
עונת האביב וחודש ניסן 
הם תחילת השנה, ובזמן זה נכנס אלינו מלמעלה 
כוח של התחדשות ורעננות,
ובהחלט אפשר להרגיש באוויר את האנרגיה הזו. 
 
בחודש ניסן נכנס אלינו כוח זה באופן אוטומטי ללא קשר למעשינו. 
רמז נוסף לכך חבוי בסדר האותיות : א – ב – יב 
(סדר האותיות הוא מן ההתחלה לסוף. 
האות אלף ואחריה האות בית, 
כלומר מלמעלה למטה). 
לעומת זאת, סדר האותיות במילה "תשרי" 
הוא הפוך: ת – ש – ר - י, 
כלומר מן הסוף להתחלה. מלמטה למעלה.
 
זה הכוח של ראש השנה ושל כל חודש תשרי: הכוח שניתן לאדם, 
לעשייה שלנו מלמטה. ראש השנה הוא הזדמנות ומתנה גדולה.
(תשר- י =תשר = תשורה, כלומר מתנה מהבורא 
שמיוצג על ידי האות יוד ).
 
אנו נמצאים בעולם העשייה, שהוא העולם הנמוך ביותר יחסית 
לממדים ולעולמות גבוהים יותר, אבל לעשייה שלנו יש כוח ויכולת 
להשפיע גם על העולמות העליונים. 
במידה מסוימת חודש ניסן, החודש הראשון,
הוא זמן הזיווג, ההיריון, ואילו חודש תשרי, 
החודש השביעי, הוא זמן ההולדה, לידת התינוק בפועל, 
לכן מבחינתנו ראש השנה הוא א´ בתשרי, ולמעשה כל חודש תשרי 
הוא חג אחד ארוך שבו אנו מקבלים כלים וכוחות לעשות 
מהלכים ובכך להשפיע לטובה על מהלך השנה כולה.
 
ברכה, הצלחה, שפע ואור גדול מתגלים בראש השנה, 
אך יש עוד גורם שמעוניין באור הזה, והוא ידאג להפריע, 
לקטרג ולמנוע מאיתנו לקבלו. 
מדובר בכוחות השליליים
(שליליות שחלקה יצרנו בעצמנו בשנה האחרונה). 
כוחות אלו קיבלו רשות מהבורא להילחם בנו ולקטרג עלינו, 
לכן ראש השנה נקרא "יום הדין" כי בזמן זה 
מתחולל קרב בין הברכה 
והאור שרוצים להיכנס אלינו, לבין הכוחות השליליים 
שמפריעים ומנסים לחסום את האור הזה.
 
ראש השנה הוא זמן מבוקש וחשוב 
משום שהוא הראש של כל השנה, 
ולכן בזמן זה נערכת מלחמה רוחנית חשובה. 
בראש השנה אנו שותלים את הזרעים,
ובפירות נבחין במהלך השנה הקרובה. 
לפי המסורת היהודית, בראש השנה נקבע 
מצב בריאותו של האדם לשנה הקרובה, 
כמה כסף ירוויח בה, 
האם ירחיב את המעגל המשפחתי שלו ועניינים 
נוספים חשובים יותר או פחות. 
 
התרת הנדרים גורמת לפתוח את "הסתימות" 
בצינורות השפע הרוחני שלנו, 
שנגרמו עקב הבטחות שלא קוימו. 
השופר, שהוא כלי מטאפיזי רב עוצמה 
שנועד לשפר באופן משמעותי את מצבנו 
במלחמה הרוחנית נגד הכוחות השליליים,
משמש גם הוא ככלי רב עוצמה למלחמה ולניקוי כל היבטי השליליות. השמחה, מתן צדקה, התרת הנדרים, אחדות 
ואיחולי "שנה טובה" איש לרעהו, כוח המילים והאותיות 
שנמצאות בתפילות החג, המאכלים וברכות החג 
ותקיעות השופר – כל אלו הם כלי נשק חזקים מאוד, 
ולנו ניתנה האפשרות להשתמש בהם כדי להילחם בשליליות. 
כך נוכל ליהנות ולקבל את האור והברכה של ראש השנה
("מקרא קודש" – כלומר נוכל לקבל ו"לקרוא" את הקודש).
מי שאינו יכול להשתתף בתפילות החג 
או לשמוע את תקיעות השופר,
כדאי שינסה להיות בשמחה, 
יימנע מכעסים וממריבות וינהג בצניעות ובנועם, 
משום שבימי החג נזרעים הזרעים שאת פרותיהם, 
השפעותיהם ותוצאותיהם נרגיש במהלך השנה הקרובה.
זכרו: מדובר במלחמה, ולכן "הצד השני" (בארמית: "הסטרא אחרא")
יעשה כל מאמץ כדי לגרום לנו לכעוס, 
לאבד שליטה ולהפסיד נקודות במערכה.
 
 
 
המחשבות, המילים והמעשים שלנו בחודש תשרי ישפיעו 
השפעה מכרעת על הצלחתנו במהלך השנה הקרובה, 
לכן מופיעים החגים ראש השנה, כיפורים, סוכות ושמחת תורה ברצף – 
כדי לתת לנו כלים ואפשרויות ליצור שנה חדשה טובה יותר מקודמתה.
בראש השנה נברא האדם ובו הניצוץ האלוהי. 
קיבלנו את היכולת ליצור, ליזום, להשפיע. הבחירה בידנו, 
האם להישפט שלא בנוכחותנו ופשוט לשחק "בסרט" 
שנקבע בעבורנו מראש, 
או להגיע למשפט, להילחם ולדרוש את זכותנו המלאה 
לחיים טובים ומאושרים.
שנה חדשה הרבה יותר טובה מקודמתה, 
שנה של בריאות, הצלחה, אהבה, צמיחה, 
יצירתיות, שפע רב ויצירת שינויים חיוביים ומוצלחים.
שתהא השנה – שנה טובה ממש
ומתוקה יותר מדבש !
רפאל כהן. 
הכותב מעביר הרצאה מרתקת בחשיבה יצירתית לחברות וארגונים,
וכן הרצאות בקבלה, הרצאות בצפון, הרצאות במרכז ועוד
 
יום הכיפורים – המשמעות הפנימית
אנו נמצאים בעולם שבו קיימים דברים נפלאים אך גם מכשולים וקשיים.
שם המשחק: "סרט החיים" בעולם הגשמי.
השחקנים: כוחות הטוב נגד כוחות הרוע 
(נשמת האדם הטהורה נגד היצר הרע והמפריע).
כוחות אלו שואבים את כוחותיהם מן המחשבות, 
הדיבור והמעשים של האדם.
האדם מורכב מנשמה טהורה, ניצוץ אלוהי, 
וגם מגוף גשמי שמכיל את הנשמה. 
ללא הגוף הגשמי אין לנשמה אפשרות לבוא לידי ביטוי 
ולהשתתף ב"סרט החיים".
מטרת הבריאה/המשחק: להיטיב עם הנבראים. 
הכוחות הטובים שבנו רוצים להיות בריאים (בריא מלשון בריאה). 
אנחנו רוצים להיות שמחים, יצירתיים ומלאים בכל השפע 
ובכל הטוב של הבריאה.
מטרת הכוחות השליליים: להשטין, להפריע, להרוס, 
לגרום לבעיות ולתקלות, לחסום את הזרימה והשפע של טוב הבריאה. 
הבורא ברא את הכוחות הללו כדי לאפשר לאדם בחירה חופשית 
וליצור מצבים שבהם האדם מתגבר על המכשולים, 
מנצח ומרגיש טוב. ניצחונות האדם מביאים לידי ביטוי 
את טוב הבריאה ואת תכליתה.
התגברות על קשיים ויצירת מצבים חדשים הן שמחה עצומה 
ותכלית "סרט החיים".
כדי להתגבר על הקשיים הבורא מצייד אותנו בכלי נשק, 
פותח לנו "חלונות" בזמנים מסוימים בשנה, ונותן לנו הזדמנויות לנצח. 
אחת ההזדמנויות החשובות והמשמעותיות היא יום אחד בשנה 
שנקרא "יום הכיפורים". יום זה, החל בתאריך י´ בתשרי, 
הוא שיאו של תהליך שהתחיל 40 יום קודם לכן.
מבחינה היסטורית, חז"ל מסבירים כי אחרי חטא העגל 
וניפוץ לוחות הברית, בראש חודש אלול, משה עולה שוב להר סיני. 
כעבור 40 יום (בתאריך י´ בתשרי) הבורא סולח ("סלחתי כדברך") 
ומשה יורד לעם ובידו לוחות הברית השניים.
זהו יום שמח משום שהבורא סלח לנו, 
ולוחות הברית וכוחות התורה ניתנים שוב.
ראש חודש אלול ובמהלכו נוצר "חלון בזמן" שמאפשר לנו 
לשוב למצב בתולי, טהור וראשוני באמצעות אמירת סליחות 
ועשיית חשבון נפש וניקיון רוחני, 
ובאמצעות קריאת התורה בפרשות המתאימות ועוד. 
בראש חודש תשרי עלינו מדרגה נוספת שנמשכה עשרה ימים. 
תקופה זו נקראת "עשרת ימי תשובה" או "בין כסה לעשור".
מילה "כסה" מתייחסת לראש השנה, כפי שכתוב בתהילים פא:
"תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". 
המילה "כסה" קשורה למילה "לכסות", והיא כינוי לכל ראש חודש, 
בו הירח "מכוסה" וכמעט אינו נראה. 
בראש השנה המשמעות הפנימית של "כסה" היא שכוחות הרוע 
"מכסים" ומנסים לחסום את אור הבורא מלהיכנס אלינו. 
"עשור" מתייחס ליום העשירי בתשרי, הוא יום הכיפורים. 
ביום זה הבורא נתן לשטן "חופשה" ("השטן" בגימטרייה = 364, 
כלומר יום אחד בשנה הוא בחופשה ולכן ביום זה הוא לא משטין 
או מקטרג כנגדנו). ביום הכיפורים יש לנו הזדמנות "לעלות למעלה", 
להיכנס ל"קובצי המחשב" ולמחוק את כל ההתנהגות השלילית שלנו.
ביום כיפור מתגלה אור עצום שבכוחו לכפר ולמחוק את חטאינו, 
ובכך מאפשר לנו לפתוח דף חדש ונקי. "בחדשׁ השביעי בעשׂור לחודשׁ 
תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשׂו האזרח, והגר הגר בתוככם. 
כִי בַיּוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם, 
לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכל חטאותיכם, לִפְנֵי ה´, תִטְהָרוּ" (ויקרא טז). 
מאחר שהשטן "קיבל חופשה", יש לנו הזדמנות להיטהר 
ללא הפרעה ישירות לפני ה´. 
ביום כיפור אנו מצווים על חמישה איסורים: איסור אכילה ושתייה, 
רחצה, מריחת שמנים ותמרוקים, יחסי אישות, נעילת נעלי/סנדלי עור. 
יום כיפור נתפס כיום רציני ביותר, והנטייה היא לשכוח שמדובר 
גם ביום שמח, יום שהוא כפורים = כמו פורים, יום שבמשנה מוזכר:
"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, 
שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן". 
תמוה הדבר: איך אפשר להתענות וגם לשמוח?
תשובה: ניתן לפרש את "ועניתם" (את נפשותיכם) מלשון "עני", 
כלומר לגרום לנפש להיות ענייה, ריקנית. 
כך הכלים הרוחניים שלנו יוכלו להתמלא באור העצום, 
וגם נוכל להתנתק מן המכשולים הגשמיים 
שמפריעים לנו לעלות למעלה ולהתחבר לתדר הגבוה והמיוחד ש"משודר" 
ביום הכפורים. ככל שנהיה יותר נקיים מבחינה רוחנית, 
כך נוכל לעלות גבוה יותר וליצור חיבור חזק יותר. 
חז"ל מציינים כי ביום זה יש לנו אפשרות להידמות למלאכים 
(נעלי עור למשל מקרקעים מאוד ומאפשרים ביטוי אנרגטי חזק 
של אחיזה במציאות הגשמית). מטרת הצום אינה לגרום לאדם סבל, 
כמקובל בתרבויות מסוימות, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף 
ולנסות לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, 
כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית. 
בנוסף לחמשת האיסורים ישנן גם חמש תפילות שבכוחן 
להעלות אותנו ולחבר אותנו לכוח המטהר, 
המרפא והמחייה של יום הכפורים. 
פסגת התפילה היא "תפילת נעילה", הנערכת לקראת מוצאי החג. 
בסיומה ננעלים שערי השמים ונחתם "הסרט" שלנו לשנה הקרובה.
זהו רגע השיא שתחילתו 40 יום קודם לכן. 
במקרה שהתחברנו לאור הגדול של יום הכפורים, 
נרגיש נקיים וחדשים כמו תינוקות ונוכל את השנה החדשה ברגל ימין, 
כשאנו "טעונים" באנרגיית החיים הטהורה. 
יום כיפור הוא יום של הזדמנות, יום התרצוּת, יום פיוס, 
יום סליחה ומחילה, יום נתינת הלוחות לעם ישראל, 
יום של התחלה מחודשת, יום של התעלות ושל אושר,
יום של גיל ושל רעדה.
"אל נורא עלילה. המציא לנו מחילה בשעת הנעילה...
לך עין נושאים... בשעת הנעילה."
 
 
(מתוך הפיוט מאת ר´ משה אבן עזרא, ספרד, המאה ה-11). 
 
 
 
 
 
גמר חתימה טובה לכולם !
 
רפאל כהן. 
הכותב מעביר הרצאה מרתקת בחשיבה יצירתית לחברות וארגונים,
וכן הרצאות בקבלה, הרצאות בצפון, הרצאות במרכז ועוד
חג הסוכות – 
טכנולוגיה לתקשורת מתקדמת
חודש תשרי כולו נקרא גם "ירח האיתנים", 
על פי הכתוב במלכים א´ פרק ח´ :"ויקהלו אל המלך שלמה 
כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי". 
חודש תשרי אפוא עשיר ואיתן במצוות ונותן לנו כוחות וחיזוקים 
לכל השנה. אחד החיזוקים החשובים הוא חג הסוכות.
 
 
 
בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים עבדנו קשה 
כדי לנקות ולזכך את הכלים הרוחניים שלנו. 
תקופה זו נקראת בשם הצופן "שמאלו תחת לראשי".
 
 
 
צד "שמאל" הוא שם צופן שמקושר לדין. כלומר, הנשמה שלנו, 
שהיא כלי רוחני, מקבלת פסק דין שנכתב בראש השנה 
ונחתם ביום הכיפורים. 
 
 
 
בתקופה זו עשינו חשבון נפש ותשובה 
(השבת הנשמה למצבה הטהור) 
ואמרנו סליחות, כאשר לשיא הגענו ביום כיפור, 
יום מחילת החטאים והניקיון המוחלט.
 
 
 
החל ממוצאי כיפור מתחילה תקופה חדשה הנקראת בשם הצופן:
"וימינו תחבקני" 
(מתוך שיר השירים: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני"). 
בתקופה זו, הנמשכת חמישה ימים, נכנסת אלינו אנרגיה חדשה 
המקושרת ל"צד ימין". זוהי אנרגיה של השפעה, נתינה, שמחה, 
אהבה או במילה אחת: "חסד". החסדים (אנרגיה רוחנית) נכנסים
אלינו בהדרגה ומתחזקים מיום ליום.
הביטוי הגשמי נראה בירח שהולך ומתמלא החל מראש חודש 
תשרי ומגיע לשיאו ביום החמישי לאחר יום כיפור.
יום זה הוא יום חג, ט"ו בתשרי – חג הסוכות, 
והוא פותח תקופה נוספת שנמשכת שבעה ימים. 
היום השביעי נקרא "הושענא רבה". 
לאחר יום זה מגיע היום השמיני, 
הוא חג "שמיני עצרת" שבו חוגגים את שמחת תורה.
 
 
 
שמיני עצרת הוא שיאו וסיומו של תהליך שהתחיל בראש השנה, 
א´ בתשרי. באופן אלגורי, פסק הדין שלנו נכתב על גבי פתק 
בראש השנה, ונחתם ביום הכיפורים, אך אין זה הסוף עדיין. 
אפשר עוד לשפר ולהוסיף "נספחים". במוצאי יום הכיפורים 
"הפתק" החתום נכנס ל"מעטפה" ומוסרים אותה 
"למחלקת הוצאה לפועל". 
מעטפה זו מקבלת חותם סופי 
בליל הושענא רבה בחצות הלילה. 
ליל זה נקרא "ליל החותם", ובו חותמים על ה"מעטפה" 
בחותמת המלך ומוציאים לפועל את "הסרט" שלנו לשנה הקרובה.
לכן במוצאי יום הכיפורים לא נהוג לברך איש את רעהו 
בברכת "חתימה טובה", שהרי החתימה כבר נעשתה, 
אלא בברכת "גמר חתימה טובה" או בברכת "פתקא טבא"
– כלומר להיטיב את הפתק על ידי הוספת נספחים חיוביים. 
 
 
 
"הושענא רבה" יחול תמיד ביום ה – 51 מתחילת ראש חודש אלול, 
שבו התחילה התקופה הראשונה של הניקיון הרוחני ונמשכה 30 ימים 
עד א´ תשרי. שימו לב שהמילה הושענא מורכבת משתי מילים: 
הושע – נא, כאשר נא בגימטרייה =51, 
כלומר הושע ביום ה- 51 מראש חודש אלול. 
ב"ליל החותם" אנו מבקשים מהבורא להיוושע, 
להיטיב עם "הסרט" שלנו לשנה הקרובה, 
ולכן מקובל בבתי הכנסת 
להיות ערים בלילה זה, להתפלל ולקרוא בספר "משנה תורה" 
(ספר דברים) כדי לעשות את המקסימום 
מבחינתנו לפני החותמת הסופית.
חג הסוכות וחול המועד מופיעים לפני הושענא רבה 
ומאפשרים לנו לצבור נקודות זכות נוספות. 
שני הדברים המרכזיים בתקופה זו הם הסוכה וארבעת המינים:
לולב, אתרוג, הדס וערבה. 
מדוע יושבים אנשים בסוכה "פרימיטיבית" וארעית במאה העשרים ואחת? 
מהו הטקס התמוה של נענוע ארבעת המינים?
תשובה: זה אולי נראה פרימיטיבי, אבל מדובר בפיזיקה מודרנית. 
מדובר בטכנולוגיה מטאפיזית של "חסדים". 
למעשה הסוכה משמשת כמו "צלחת אנטנה" שקולטת ומושכת חסדים. 
הסוכה היא גנראטור של שפע, ברכה, חסד וקדושה, 
לכן סוכה כשרה (כשיר לקליטה) חייבת להיות בסטנדרטים מסוימים.
גובה הסוכה למשל חייב להיות מעל עשרה טפחים (בערך מטר)
ונמוך מעשרים אמה (בערך 10 מטרים) משום שזהו "טווח התדרים" 
בו אפשר "לקלוט" ולמשוך אנרגיה של חסדים. 
סוכה כשרה גם לא חייבת להיות בנויה מארבעה דפנות, 
אלא די בשתי דפנות וחצי. 
 
 
 
כך מתקבלת צורה של חיבוק. הסתכלו על הכתף, 
הזרוע ומפרק היד שלכם כשאתם מחבקים... 
אפשר ממש לראות את שתי הדפנות וחצי - הסוכה מחבקת אותנו 
ומשפיעה עלינו אנרגיה של חסדים (זוכרים את "וימינו תחבקני"?). 
להתנהגות שלנו בסוכה יש חשיבות רבה משום שהיא תשפיע 
על מהלך כל השנה, לכן בישיבה בסוכה מומלץ 
להימנע מכעסים ומרכילויות שליליות ובמקום זאת לגלות סובלנות, 
אהבה והרבה שמחה. אנרגיית הצומח הנמצאת בארבעת המינים 
גם היא מושכת אנרגיה של חסד, הגנה וברכה על ראשו 
של המשתמש בנוהל המקובל של משיכת החסדים.
 
 
 
מקובל להחזיק את ארבעת המינים יחד ולנענע אותם לארבע 
רוחות השמים. נשים פטורות ממצווה זו 
(כרגיל הגבר צריך להתאמץ יותר בעבודות הרוחניות...). 
החסדים שאנו מושכים נותנים לנו כוחות רבים לכל השנה: 
גם אמביציה עצומה להוציא לפועל את ה"סרט" החדש שקיבלנו, 
גם כוח של הגנה ושמירה, וגם כוח של הכוונה, 
ראייה רחבה וקבלת החלטות נכונות. חסדים אלו נקראים "אור מקיף", 
משום שהאנרגיה הזו שנאספת בשבעת ימי החג מקיפה אותנו 
ומגינה עלינו במשך כל השנה 
(בדומה ל"ענני הכבוד" ששמרו על בני ישראל וכיוונו אותם במדבר). 
אנרגיית החסד משודרת ביקום בשבוע הזה, 
ויש לנו הזדמנות ואפשרות להתחבר, 
לקלוט ולהתמלא בה לכל השנה. 
"האור המקיף" של אנרגיית החסדים נכנס 
בחלקו גם באופן אוטומטי, אך על ידי הישיבה בסוכה, 
השימוש בארבעת המינים ותפילות החג - אנו מגדילים 
באופן משמעותי את האור המקיף שייכנס לחיינו בשנה הקרובה.
על פי המסורת היהודית, בבית המקדש בימי חג הסוכות היו מבקשים 
הבקשות שנקראו "הושענות" - ביטוי שנוצר מהמילים "הושע נא", 
שעליהן חזרו בסוף כל בקשה.
עולי הרגל היו מקיפים את המזבח ולולביהם בידיהם, 
מתפללים ומבקשים בקשות שונות. ביום הושענא רבה 
(היום השביעי לחג), היו מקיפים את המזבח שבע פעמים. 
 
 
 
כיום נהוג להקיף את בימת בית הכנסת פעם אחת בכל יום 
של חג הסוכות ולומר את תפילת ההושענות בכל שבעת הימים.
 
 
 
ביום השביעי נוהגים להקיף את הבמה שבע פעמים ולהרבות בבקשות. 
בזמן שבית המקדש היה קיים היו נוהגים לנסוך מים על המזבח 
בכל ימי החג, כהודיה וכבקשה לירידת הגשם. 
טקס הניסוך היה מלווה בחגיגה גדולה, 
שמחת בית השואבה, שבה היו רוקדים ומנגנים בכלי נגינה שונים. 
מבחינתנו היום, לאחר שניקינו את הכלים הרוחניים שלנו, 
סוף סוף פנויה הנשמה להתמלא בחסדים ובאור טובו של הבורא. 
לא פלא שחג הסוכות הוא "זמן שמחתנו", 
הרי איך אפשר לא להיות שמח כאשר בזמן הזה מחלקים 
בשפע כל כך הרבה חסדים... ?! 
"קליטה" מוצלחת וחג שמח לכולנו !
רפאל כהן. 
הכותב מעביר הרצאה מרתקת בחשיבה יצירתית לחברות וארגונים,
וכן הרצאות בקבלה, הרצאות בצפון, הרצאות במרכז ועוד
פרשת "וזאת הברכה" 
ושמחת תורה (שמיני עצרת)
מה בפרשה?
פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בספר דברים 
ולמעשה האחרונה בתורה כולה. זמן קריאת הפרשה יהיה 
תמיד בחג שמחת תורה, גם אם הוא לא חל בשבת. 
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו". 
הפסוק הראשון מתמצת את הפרשה כולה: 
תחילה משה מברך את שבטי ישראל, ולבסוף מופיעים 12
פסוקים שחותמים את התורה, ועוסקים במיתתו ובקבורתו של משה רבנו. 
לאחר הברכות מובא התיאור המרגש כיצד עלה משה להר נבו, 
צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר מבלי שנכנס לארץ. 
בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. 
התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים: 
"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו 
ויראהו ה´ את כל הארץ... הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור. 
וימת שם משה... ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה...
ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... ולכל היד החזקה 
ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (סיום התורה). 
העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", 
ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, 
והוא נקרא "חתן בראשית".
פרשת "בראשית" תיקרא במלואה גם בשבת שאחרי שמחת תורה, 
והיא למעשה הפרשה הראשונה של התורה כולה. 
מה אפשר ללמוד מזה היום?
במאמר על חג הסוכות תיארתי את סוד הפסוק: 
"שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". 
הפסוק לקוח משיר השירים שהוא כולו סמל וביטוי 
של האהבה בינינו לבין ה´.
לאחר החיבוקים והנשיקות של חג הסוכות 
(המשך משיר השירים: "ישקני מנשיקות פיהו") 
מגיעה השמחה הגדולה: שמחת החתונה. 
"הזיווג הרוחני" בין אורו וטובו של הבורא לבין נשמת האדם
שמקבלת לתוכה את האור הזה.
סוף סוף אנו מגיעים לרגע השיא של "החתונה" אחרי שעמלנו 
בהכנות רבות החל מראש חודש אלול, שממנו עברו 52 ימים
(52 בגימטרייה = בן. "הבן" הוא תוצאת "הזיווג" וביטוי של השפע, 
הברכה והשמחה). "שמיני עצרת" הוא היום השמיני של חג הסוכות, 
אולם הוא מוגדר כחג בפני עצמו. 
"בַיּוֹם הַשְמִינִי - עֲצֶרֶת תִהְיֶה לָכֶם, 
כָל מְלֶאכֶת עֲבודָה לא תַעֲשׂוּ" (במדבר כט).
"עצרת" – גם מלשון עצירה וגם מלשון אסיפה, 
כלומר כל האור הגדול שהתגלה מיום ראש השנה נעצר 
ובכך נאסף לתוך הכלים הרוחניים שלנו, וממלא אותנו לקראת השנה 
שמתחילה בפועל רק במוצאי שמחת תורה. 
מבחינה חקלאית, חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף", 
ואילו מבחינה רוחנית ניתן לראות בימי החג הזדמנות לאסוף 
לחיינו ברכה ושפע ("חסדים" – שהם ביטוי של המים). 
המים מבטאים חיים, נתינה, מעגליות וזרימה, ולכן בימי בית המקדש 
בחג הסוכות היו נוסכים על המזבח מים שנשאבו בשמחה 
ממעיין הגיחון ("שמחת בית השואבה"). פעולת השאיבה היא 
סמל למאמצים ולעשייה שלנו מלמטה. שמיני עצרת הוא הפרס 
עבור העשייה הזו, ולכן נהוג בשמיני עצרת לקרוא את תפילת הגשם, 
שמציינת את תחילת עונת הגשמים, בבקשה לשנה גשומה 
וברוכה גם מבחינה פנימית ואישית.
"משיב הרוח ומוריד הגשם" – בכל מקבץ החגים ניתנה לנו 
אפשרות להשיב ולחזק את הרוח (הרוחניות) שלנו, 
ואילו בשמחת תורה עוצרים ואוספים את כל הרוחניות ו"מורידים" 
אותה לחיים שלנו בצורת גשם רוחני וגשמי. היום השמיני 
(שמחת תורה) נחגג כמובן בשמחה עצומה כולל הקפות,
ריקודים עם ספרי התורה ומנהגי שמחה שונים. 
בחו"ל חוגגים את שמחת תורה ביום שלאחר שמיני עצרת 
(סה"כ יומיים). לאות הזדהות עם יהודי הגולה נוהגים 
במקומות רבים בארץ לערוך "הקפות שניות" 
במוצאי שמיני עצרת, הוא ליל שמחת תורה בחו"ל.
 
 
 
מה הקשר בין שמחת תורה לפרשת "וזאת הברכה" 
וכיצד אפשר לשמוח אחרי מותו של משה? 
 
 
 
תשובה: ארבעים שנה היו בני ישראל במדבר לפני שהם נכנסו 
לארץ ישראל. תקופה זו הייתה תקופה נוחה של אופוריה רוחנית 
והם היו פסיביים למדי: מן ירד להם מהשמים, "ענני הכבוד" 
שמרו עליהם וכיוונו אותם בדרך, מים יצאו מתוך סלעים, 
משה רבנו היה המנהיג שדאג לכל מחסורם... והנה מגיע רגע האמת.
 
 
 
משה נפטר וצריך להיכנס לארץ חדשה. 
בארץ הזו, להבדיל מן המדבר, יש ליזום, לעשות מעשים, 
להפריח את השממה ולהכניס תוכן לחיי השגרה.
 
 
 
חגי תשרי מסמלים היום את האופוריה הרוחנית בה היה שרוי 
עם ישראל במדבר סיני תחת הנהגתו של משה, 
ואילו הכניסה לארץ ישראל מסמלת את הכניסה 
שלנו היום לתוך השנה החדשה. 
 
 
 
כמו שהקב"ה ומשה רבנו דאגו והכינו אותנו במדבר, 
כך אפשר להיות שמחים שכל האור שהתגלה בחגי תשרי 
יעמוד לרשותנו ויאיר לנו את הימים השגרתיים, היום יומיים 
של השנה החדשה. עכשיו, אחרי כל הברכות והחסדים, 
יש לעשות מעשים ולהוציא לפועל באופן גשמי 
את כל הברכה הרוחנית שעליה עמלנו במהלך חגי תשרי. 
 
 
 
קיבלנו כוחות וכלים ליזום מהלכים ולהתגבר על קשיים עתידיים, 
וזו שמחה עצומה.
 
 
 
בשמחת תורה מסיימים לקרוא את התורה 
ומיד מתחילים לקרוא אותה מחדש. מכאן אנו למדים כי 
הסוף תמיד יהיה קשור להתחלה חדשה. לַסיום יש חשיבות 
והשפעה על תחילת השנה, ואילו לתחילת השנה יש חשיבות 
והשפעה על השנה כולה. זו הסיבה שכדאי להכניס הרבה שמחה 
ביום שמיני עצרת, שמכיל בתוכו גם סיום (פרשת "וזאת הברכה") 
וגם התחלה חדשה (פרשת "בראשית"). חג שמחת תורה נחוג 
תמיד בתאריך כ"ב בתשרי (כ"ב בגימטרייה = 22. אותן 22 
האותיות העבריות שהן אבני הבניין של המילים בתורה). 
 
 
 
האות ל´ מסיימת את התורה (במילה "ישראל"). 
האות הגבוהה הזו מסמלת תקווה, 
חיבור רוחני ונשיאת עיניים למעלה. 
 
 
 
האות ב´ מתחילה את התורה (במילה "בראשית") 
ומסמלת ברכה, שפע, בריאות והצלחה . כך כדאי לסיים שנה 
ולהתחיל שנה חדשה. השמחה העצומה שאנו מייצרים 
בשמחת תורה תלווה אותנו ותיתן לנו כוחות נוספים לכל השנה. 
יש באפשרות השמחה לנקות ולטהר אותנו מכל שליליות 
(בדומה לכוח המים). בכוחה של השמחה הזו גם למחוק 
קלקולים והיא שורש התרופה המונעת עצבות, 
אדישות וקיבעון מחשבתי. האות למד והאות בית 
יוצרות את המילה לב. הלב פועם מתחילת החיים 
ומסתיים לפעום בסיומם. הלב מבטא את מעגליות השנה והחיים.
 
 
 
אחרי חודש תשרי המלא בחגים, יגיע בשבוע הבא חודש מר- חשוון, 
שהוא כביכול מריר בגלל שאין בו חגים. 
השמחה המשחררת בחג שמיני עצרת תיתן לנו חיזוק נוסף 
כדי להפוך את השלילי - לחיובי, את האדישות - ליוזמות חדשות, 
את הקיבעון – לשחרור וגמישות מחשבתית, 
ואת מר חשוון ל – רם חשוון.
 
 
 
שמחת התורה היא שמחת החיים – 
"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"
 
 
 
(משלי ג פסוק י"ח).
 
 
 
חג שמח ושנה נפלאה לכולנו.
רפאל כהן. 
הכותב מעביר הרצאה מרתקת בחשיבה יצירתית לחברות וארגונים,
וכן הרצאות בקבלה, הרצאות בצפון, הרצאות במרכז ועוד
 
 
 
 
 
 
ט´ באב - חורבן, אך גם תקווה וצמיחה
 
 
 
 
 
בימים אלו;מגיעה לסיומה תקופה לא קלה. מסתיימים להם 21 ימי בין המְּצרים, ימי דין עמוסי "מתח גבוה" שהתחילו בתאריך י"ז בתמוז ויסתיימו בשיאם בתאריך ט´ באב.
 
 
בתאריך ט´ באב קרו אסונות רבים לעם ישראל בכל הדורות: חטא המרגלים שבכו והוציאו דיבת הארץ רעה, חורבן שני בתי המקדש, כיבוש ביתר בידי הרומאים, מותו של בר כוכבא, גירוש יהודי ספרד, התחלתו של "הפתרון הסופי" בגרמניה הנאצית ועוד צרות ואסונות. 
 
 
 
 
 
 
ביום זה נהוגים חמישה איסורים בדומה ליום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה, יחסי אישות, רחצה, לסוך את הגוף בשמנים ולנעול סנדל, כלומר נעל העשויה מעור. 
 
 
צום תשעה באב נמשך כ - 25 שעות - משקיעת החמה בערב ועד צאת הכוכבים למחרת. 
 
 
 
בימי בין המצרים, ובמיוחד בתשעה באב, לא מומלץ לקבל החלטות חשובות או לפתוח פתח לדבר משמעותי חדש. 
 
 
 
ידוע כי כוחות הרוע מתחזקים ביום זה, ולכן יש לנהוג באחריות ובזהירות. מדוע נהוג להתאבל היום, כשירושלים בנויה והיא בירת ישראל החזקה? האם כל מנהגי האבלות נועדו רק כדי להיזכר?
 
 
 
האם לא יותר פשוט להיזכר על ידי קריאת ההיסטוריה של חורבן הארץ ובתי המקדש?
 
 
 
 
 
 
תשובה: מדובר ב"חלון בזמן", "חלון" שנפתח כל שנה באותו מועד. כל שנה בתקופת בין המצרים ובתשעה באב, הכוחות הפועלים חוזרים ונגלים אלינו בעוצמות שונות. הדבר דומה גם לגבי החגים והמועדים השונים. 
 
 
חלונות הזמן הללו הם חלק מהחוקים ומחוקיות היקום. המילה "חג" לקוחה מהמילה לחוג. כמו מחוגי השעון שחגים שוב ושוב בחוקיות מסוימת.
 
 
 
לא מדובר רק בהיסטוריה שקרתה לפני 500 שנה או לפני 2000 שנה, אלא בדברים שרלוונטיים מאוד לחיים שלנו כאן ועכשיו. 
 
 
 
 
 
 
כשמשה מזהיר את העם ומזכיר להם שוב את החוקים, הוא מדבר אלינו. אנחנו אלה פה היום. הוא מזהיר אותנו מפני הפרת החוקים שהביאה לחורבן, אבל הוא גם מחזק אותנו ונותן לנו תקווה לעתיד טוב יותר. 
 
 
תקופת "ימי בין המצרים" היא כאמור תקופה לא קלה.
 
 
 
אנו מתבקשים להוריד פרופיל, ובכך מגִנים על עצמנו ומתחזקים. 
 
 
 
הירידה היא לצורך עלייה גדולה יותר.
 
 
 
ט´ באב, אם כן, הוא לא רק יום צער מוחלט: אמנם, מצד אחד ביום זה חרב המקדש, אבל מצד שני, לפי המסורת, בתשעה באב נולד המשיח.
 
 
 
 
 
 
על פי האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא שחיי בצפת במאה ה-16), בתשעה באב, בתחילת היום, טבחו הרומאים ביהודים, אך בצהריים פסק הטבח, והרומאים כילו את זעמם בהריסת המבנים. היו יהודים ששרדו - ולהם הייתה תקווה, הם המשיכו לחיות ולהצמיח דורות חדשים. מנהג האבלים בתשעה באב הוא לשבת על הרצפה (או על מזרן המונח על הרצפה כמנהג אבלים) ולא על כיסאות, עד הצהריים.
 
 
אחרי חצות היום (בסביבות 12 בצהריים) כבר מותר לקום ולשבת על כיסא.
 
 
 
 
 
 
יש שינוי - יש תקווה. החיים ממשיכים למרות הקשיים, כי כוח החיים חזק ביותר.
 
 
בכתבי האר"י כתוב: "כי אז, במנחה של תשעה באב, נולד המשיח, הנקרא מנחם". 
 
 
 
כלומר בתשעה באב מתחזק כוחו של הרוע, אבל בדיוק ביום זה נולד הכוח שיחסל את הרוע באופן מוחץ. בתקופת בין המצרים יש תחושת לחץ כמו במקום צר (מצרים).
 
 
 
 
 
 
לחץ שלילי אמנם עלול להרוס, אבל לחץ חיובי עשוי לדחוף אותנו קדימה .לחץ חיובי גורם לנו להתעלות ולצמוח - תלוי בגישתנו ובהתייחסותנו. אנו למדים כי כל הצרות נובעות בשל התנהגות אנושית קלוקלת.
 
 
אנשים יוצרים שליליות, ולפי החוקים – השליליות הזו  צריכה לחזור אל האדם בחזרה. אנו גם למדים כי יש זמנים מסוימים בשנה בהם השליליות באה לידי ביטוי יותר מאשר בזמנים אחרים.
 
 
 
 
 
 
נכון, בית המקדש השני נחרב. הרס ושממה, דמעות ותחושת ריקנות ומחסור ליוו את האנשים, אבל במצב כזה נעלם גם האגו. 
 
 
לא עוד שנאה או קנאה, לא עוד חוסר רגישות לזולת. זה בדיוק הזמן לעשות שינוי לטובה, לתקן את הפגמים, למלא את המצברים ולפרוץ קדימה בכוחות מחודשים. 
 
 
 
דווקא מתוך הקושי, ההגבלה וחוסר האונים של ט´ באב, יש מקום לתקווה ולצמיחה. 
 
 
 
 
 
 
החיים בנויים מעליות ומירידות, ומטרת הירידה היא לחזק אותנו ולאפשר לנו להפוך את הקושי והחורבן לשמחת חיים, ליצירה ולבנייה חדשה.המדרש כותב: "עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לשמחה... ולבנות את ירושלים הוא בעצמו ולקבץ גלויות לתוכה". אני מאחל לכולנו שנעבור את המצרים בשלום, ונצא מחוזקים לדרך חדשה, טובה יותר ומבורכת. 
 
 
 
 
 
"כאשר דלת אחת המובילה לאושר נחסמת, תמיד נפתחת אחרת.
 
 
לעיתים אנו כה עסוקים בבהייה בדלת הסגורה שאיננו רואים
את הדלת האחרת שנפתחה" (הלן קלר – עיוורת, חרשת, אילמת )
 
 
 
 
 
 
 
 
ט"ו באב  
אחדות ואהבת הזולת
 
 
 
 
 
השבוע, לאחר השפל של תשעה באב, אנו במגמת התאוששות, התחזקות וצמיחה כלפי מעלה. לאחר הימים של 21 ימי בין המצרים, הגיע הזמן לשנות כיוון כלפי מעלה. נקודת ציון חשובה בדרך, שבה ניתן "לתדלק" ולשאוב כוחות רבים, היא ט"ו באב. 
מה משמעות המועד ומה אנו יכולים להפיק מכך היום?
 
 
 
 
 
בכל ט"ו (15) בחודש העברי הירח מלא. כידוע, הירח אינו מאיר מעצמו, אלא מקבל את אורו מן השמש. שיא האור שמתקבל באופן הרמוני ומאוזן הוא תמיד באמצע החודש. 
 
 
ימי ט"ו בכל חודש נחשבים לימים חיוביים: בכל ט"ו בחודש ניסן חל חג הפסח, בט"ו בתשרי חל חג הסוכות, בט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות ובט"ו באב – חג האהבה. 
 
 
 
 
 
חז"ל מצביעים על קשר פנימי בין ט"ו באב ליום הכיפורים. במשנה כתוב:
 
 
 
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן (בגדים) שאולים, כדי לא לבייש את מי שאין לה, ובנות ירושלים יוצאות וחולות (רוקדות) בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך (כלומר, הרם את עיניך למדרגה גבוהה יותר) וראה מה אתה בורר לך? אל תיתן עינך בנוי, תן עיניך במשפחה". ;בחג זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן פשוטים והולכות לרקוד בכרמים כדי למצוא בני זוג שהיו באים בעקבותיהן.
ידוע כי מי שנושא אישה, מוחלים לו על כל עוונותיו, ממש כמו ביום הכיפורים. זוהי שמחה גדולה, כמעט כמו בחג פורים (יום הכפורים הוא כפורים = כ / כמו פורים). ביום ט"ו באב כוח השמחה, אהבת הזולת והאחדות מאפשרים לנו להתמלא ולהיטען בקלות בכוח רוחני רב, מה שמושג בעמל ביום הכפורים על ידי צום ותפילות. 
חז"ל ציינו מספר סיבות לאירועים חיוביים שקרו לעם ישראל בט"ו באב. אתייחס לשני מקרים המבטאים את המשמעות הפנימית של החג: אחדות ואהבת הזולת.
התרת נישואין בין השבטים: הארץ חולקה בין השבטים, וחל איסור נישואין ביניהם (כמוזכר בפרשת "מסעי" בעניין בנות צלפחד), כלומר אישה שירשה נחלה, יכלה להתחתן רק עם גבר מהשבט שלה, כדי למנוע בעיות בחלוקת האדמות. אולם ביום ט"ו באב הותר האיסור הזה. נשים יכלו להתחתן עם גברים משאר השבטים, ולכן יש בהתרה זו ביטוי של קירוב ואחדות בתוך עם ישראל.
התרת נישואין עם בני בנימין: בעקבות מעשה פילגש בגבעה (שופטים, פרק כא). אישה משבט יהודה נאנסה על ידי צעירים משבט בנימין, מהיישוב "גבעה", ומתה. בעקבות המעשה נלחמו בני ישראל בבנימין ואף נדרו לא לתת את בנותיהם לבני שבט בנימין.
לימים, ביום ט"ו באב, הותרו נישואים עם בני בנימין, בטענה שהנדר אינו חל על צאצאיהם של הנודרים. בט"ו באב כל השבטים הרגישו כאחד, וגם התקיים האיחוד בין שבט בנימין לבין שאר שבטי ישראל. אם לא הייתה אחדות בין שבטי ישראל, לא הייתה אפשרות להתחבר לכוח ולברכה שמתגלים בט"ו באב. גם בנות ירושלים שיצאו במחולות בבגדים שאולים אישה מרעותה, בשל כבודם של העניים, חיזקו את תחושת האחדות בעם.
הן יצאו במחולות, ואילו ביום הכיפורים מוחלים על העוונות. בשני המקרים יש שמחה גדולה. המילים מחילה ומחול מרמזות על מעגליות: מחול הוא ריקוד במעגל, ואילו כשאנו מוחלים וסולחים לזולת, אנו מרגישים נקיים (המילה "סלח", בגימטרייה = צח = 98 ), כלומר כשאנו מרגישים צחים ונקיים מבפנים, קל יותר לאהוב. 
על ידי אהבה אנו יוצרים מעגליות ואחדות (המילה "אהבה", בגימטרייה = אחד =13).
 
ביום ט"ו באב, נפתח "חלון בזמן" המסוגל להזין, לחזק, לאזן ולהבריא כל מערכת יחסים אישית או עסקית בכוח האהבה והאחדות. אם נחיה באחדות כולנו נרוויח בגדול.
אחדות של תושבי המרכז עם תושבי הצפון והדרום, אחדות של דתיים ולא דתיים, אשכנזים וספרדים ועוד. 
באמצעות מעשים שמבטאים אחדות נוכל להכין "כלים" רוחניים ולמלא אותם באור הגדול ש"משודר" ביום ט"ו באב. 
זוכרים מה אמרו בנות ירושלים? "תן עיניך במשפחה" - במשפחה הקרובה ובמשפחה המורחבת של כל עם ישראל. ט"ו באב שמח ! רפאל כהן  www.raphael-cohen.com
 
(הכותב הוא מחבר הספר החדש "הפרשה בה נולדת". 
 
 
רפאל כהן נחשב בין מרצים מובילים בתחום החשיבה היצירתית. 
מעביר הרצאות מרתקות בנושאים שונים).
רפאל כהן הוא מומחה בנושא חשיבה יצירתית 
מעביר הרצאות יצירתיות עבור עסקים, חברות וארגונים בארץ ובחו"ל.