חג החנוכה
כי באנו חושך לגרש ...
 
 
המילה "חג" פירושה נע במעגל. 
מדובר כמובן במעגל החיים בו מתקיימת מחזוריות מופלאה 
שחוזרת על עצמה בסדר מופתי. בכל שנה, 
בתאריכים מסוימים, נפתחים "חלונות קוסמיים" שמשדרים 
ומקרינים עבורנו "סרטים טובים".
כדי לקלוט את "השידור" עלינו לדעת הן את מועד 
השידור והן כיצד להתחבר
(יש להכין אנטנה מתאימה ולהתכוונן לתחנה או לתדר המתאים). 
 
 
בכל שנה, בתאריך כ"ה בכסלו ולמשך שמונה ימים, 
נפתח חלון מיוחד שמשדר תכנית שנקראת "חנוכה". 
שידור זה מעורר כוח מיוחד של נסים ותהפוכות חיוביות. 
באמצעות הכוח שעורר הבורא בזמן חנוכה ניצחו המכבים המעטים 
את היוונים החזקים, וכד השמן הקטן הספיק 
להאיר את המנורה במשך שמונה ימים.
 
 
 
מדוע איננו חוגגים ניצחונות נוספים או נסים נוספים 
שמופיעים בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית? 
האם מדובר רק במסורת או בזיכרון של אירוע היסטורי?
 
 
התשובה כרגיל טמונה במשמעות הפנימית של החג. 
היוונים סגדו לחומר, לחיצוניות, לטיפוח הגוף. 
הם לא הבינו את אמונת היהודים באלוהים שאין לו דמות 
הנמצא בכל מקום ובקיום מצוות לא הגיוניות.
 
 
 
אנטיוכוס הרביעי אסר על קיום מצוות המילה, 
על שמירת השבת ועל ברכת החודש, 
על לימוד תורה ועל כל היבט רוחני יהודי. 
 
 
המכבים נלחמו ביוונים במסירות נפש, עשו את הבלתי אפשרי, וניצחו. 
חכמינו ז"ל, שקבעו את מועד חנוכה לדורות, הבינו כי לא במקרה 
ניצחון המכבים וגילוי כד השמן התרחשו בכ"ה בכסלו .
הם הבינו כי בכל שנה במועד זה במשך שמונה ימים יש לנו 
אפשרות והזדמנות להתחבר ולמשוך לחיינו את כוח הנסים, 
כוח הניצחון של הרוח על החומר, של הבלתי הגיוני על ההגיוני, 
הניצחון של הפנימי- רוחני על החיצוני- גשמי. 
 
 
 
 
 
שיהיה ברור: טיפוח המדעים, האסתטיקה החיצונית וטיפוח הגוף 
הם בהחלט דברים מבורכים, אך ברגע שאנו סוגדים להם – זו כבר בעיה. 
 
 
אם דברים חיצוניים שולטים ומשפיעים על מצב הרוח שלנו ועל ההחלטות שלנו  -
זוהי כבר "עבודה יוונית" שלילית.
 
 
 
"נס" הוא מלשון התנוססות, הרמה, מצב חדש שמורם מעל המצב הישן. 
ברגע שאדם מצליח לנוס ולברוח מן ההרגלים הרעים שלו, 
מן השעבוד ל"שלטון היווני" הפנימי - אז הוא יכול לעשות נס 
ולעבור למצב חדש טוב יותר מהישן. 
 
 
פירוש המילה "חנוכה" הנו טקס חניכה של מקום חדש על ידי טיהור 
וניקיון המצב הישן. אמנם היו יהודים שהתייוונו ובחרו לחיות את החיים הקלים, 
הנוחים והגשמיים שהציעו היוונים, 
אך הייתה גם קבוצה קטנה שהחליטה להילחם.
 
 
 
 
 
 
המכבים לא היו מוכנים להבליג ולהמשיך לחיות חיים לא רוחניים 
ללא התורה וללא עצמאות רוחנית, תרבותית, מדינית וכלכלית. 
הם נסו מכל מצב נוח ומכל מצב הגיוני, נלחמו ועשו את הבלתי אפשרי. 
 
 
מכאן אנו למדים כי הבורא מאפשר התרחשותם של נסים לאדם 
שמוכן לנוס ולעשות מעשים. 
מי שמחכה לנס מן השמים ללא שינוי חשיבה מצדו 
וללא עשייה מתאימה – ימשיך כנראה לחכות ...
 
 
 
באמצעות הדלקת החנוכייה יש לנו אפשרות להתחבר לאירועים 
הנסיים שקרו אז, שהם כבר התוצאה של הנס הפנימי, 
אך בעיקר כדאי לנו להתחבר להיבט הרוחני- שורשי – 
הסיבות שגרמו לתוצאה, כמו שינוי החשיבה, היציאה מן הנוחות, 
העשייה והלחימה הבלתי הגיונית. 
 
 
 
 
 
באמצעות הדלקת הנרות הפיזיים יש לנו אפשרות להתכוון 
ולהוריד אלינו אור רוחני מטאפיזי. 
 
 
מעניין כי הדלקת נרות שבת מאפשרת חיבור למסגרת רוחנית 
נעלה ולעלייה במדרגות הקדושה, 
ואילו הדלקת נרות חנוכה מאפשרת להוריד אלינו את האור הרוחני. 
 
 
 
זו גם הסיבה הפנימית לכך שמדליקים בערב שבת 
קודם כל נרות חנוכה, ורק אחר כך נרות שבת 
(אם הדלקנו קודם נרות שבת ועלינו למעלה, כיצד נוכל להוריד את האור?).
 
 
 
 
 
 
על פי ההלכה (הלכה מלשון מוליכות – כיצד להוליך נכון את האור), 
זמן הדלקת הנרות המומלץ הוא בין הערביים. 
משקיעת החמה כשמתחילה החשיכה ועד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. 
מי שלא הספיק יכול להדליק במשך הלילה עד הבוקר. 
הרעיון הפנימי הוא להדליק ולהאיר את החושך הרוחני.
 
 
 
 
 
לפני שנים רבות פורסמה כתבה ב"טיים מגזין" ובה תוצאות מחקר מעניין. 
על פי המחקר, רוב מקרי הפשע ומעשי האלימות בעולם 
בוצעו בשעות בין הערביים, בין השעות חמש לשבע בערב. 
כלומר, בזמן זה, השמש שוקעת והאור נעלם, 
אך גם מבחינה רוחנית מטאפיזית יש חושך ואנרגיה שלילית, 
לכן אנו רוצים להאיר ולהכניס אור בדיוק בזמן החשוך ביותר.
 
 
כדאי גם למקם את החנוכייה סמוך לפתח הבית, 
משום שהשליליות מרוכזת שם 
("לפתח חטאת רובץ" – נקודת המפגש עם הבית היא הפתח, 
לכן שם ממוקמת המזוזה ולשם פונה החנוכייה כדי להאיר 
ולבטל כל אנרגיה שלילית של חושך).
 
 
 
 
 
 
על ידי הדלקת הנרות אנו גם מודים לבורא שאפשר את קיום הנס, 
ואנו יכולים גם לדמיין ולכוון כיצד אנו מורידים אור ומושכים 
את האנרגיה הרוחנית הזו היום לכל תחום בחיינו. 
כשנכנסים לתוך חדר חשוך, אפשר לחשוב על דרכים שונות כיצד 
להילחם בחושך ולנסות להמעיטו, אולם הדרך הפשוטה 
והטובה ביותר היא פשוט להאיר את החדר אפילו על ידי נר קטן אחד. 
במצב שכזה החושך נעלם מיד ללא עיכובים וללא כל מאבק...
 
 
 
 
 
בשמונת ימי החנוכה יש לנו אפוא הזדמנות להתחבר 
לכוח של נסים בעיקר על ידי הדלקת הנרות. 
 
 
כשם שהמכבים נסו מן המצב השלילי והקשה וניצחו את היוונים, 
כך אנחנו יכולים לקבל היום את הכוח לנוס ממצבים קשים ולהפוך 
אותם לניצחונות, וכפי שקרה נס והשמן הספיק להאיר את המנורה 
במשך שמונה ימים, כך נוכל להתחבר לאור הרוחני ש"משודר" כרגע, 
להתמלא ולהאיר כל תחום אישי שנרצה. 
 
 
 
 
 
 
בזמן ההדלקה כדאי לנסות להתחבר להיבט הרוחני, 
כלומר לדמיין ולכוון כיצד האור נכנס ומאיר כל מקום קשה וחשוך. 
 
 
בעולמות העליונים יש הרבה אור, ואם הגענו לכאן, לעולם הגשמי - 
כנראה יש לנו עבודה לעשות, כי באנו חושך לגרש...
בהצלחה וחג שמח לכולנו !
 
 
 
רפאל כהן
 
 
 
יצירתיות, הרצאות בצפון, הרצאה בצפון, הרצאה במרכז, הרצאות במרכז 
חדשנות, מצוינות, הרצאות מרתקות, הרצאה לנשים, הרצאות לנשים,
מרצה לחוג בית, מרצים לחוג בית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ט"ו בשבט המשמעות הפנימית
 
 
בתאריך ט"ו בשבט, ירח מלא, מתחיל תהליך רוחני 
שבא לידי ביטוי בחלקו גם במימד הפיזי. 
ט"ו בשבט למעשה הוא הזרע והשורש הראשוני של תחילת האביב. 
ביום זה מתעורר הטבע משנת החורף, ושורשי עולם הצומח מתעוררים לתחייה.
ט"ו בשבט אמנם חל בדיוק חודשיים לפני חג הפסח, 
אבל הוא הזרע וראשית ההכנות לקראת חג החירות וחג האביב.
 
 
 
בט"ו בשבט נאגרו רוב הגשמים בבטן האדמה, 
ולכן אמרו חז"ל כי כל הנטיעות ביום זה יצליחו ויוציאו פירות. 
ביום זה מומלץ גם לנו "לנטוע זרעים" חדשים. 
מומלץ להתחיל דברים חדשים ומשמעותיים עבורנו, 
מכיוון שיש חשיבות רבה לזמן ולעיתוי של זריעת הזרעים. 
מה יקרה למשל אם ניקח שתיל ונשתול אותו בחורף ברוסיה? 
 
 
 
השתיל כמובן ימות, אבל אם ניקח את אותו השתיל, 
ונשתול אותו בזמן ט"ו בשבט ואילך בארץ ישראל, 
הרי שהשתיל יצמח ויחיה. בתהליך של החיים יש חשיבות רבה לטיימינג. 
לזמן. לעיתוי. יש זמנים טובים, שהקרקע נוחה וטובה לשתילה, 
ויש זמנים פחות טובים בהם לא מומלץ לשתול זרעים חדשים
(תאריכים כמו למשל "ימי בין המייצרים" ותשעה באב). 
ט"ו בשבט אפוא הוא הזדמנות מצוינת להתחיל 
משהו חדש בכל תחום בחיינו האישיים. 
 
 
 
על פי חוכמת הקבלה, ט"ו בשבט הוא זמן טוב להתפלל לזיווג, 
לחזק קשרים קיימים או לנסות ליצור המשכיות וחיים חדשים. 
ביום זה הקרקע נוחה ל"עשיית פירות", וקיים קשר עמוק בין אותו היום, 
ובין הפריה וצמיחה. מעבר לכך, "האדם הוא עץ השדה" (דברים, כ´), 
והתהליכים העוברים על העולם משקפים את אשר עובר על האדם. 
 
כידוע המילה "חג" היא מלשון "לחוג".
ימי השנה חגים ונעים להם בסדר קבוע, ובזמנים מסוימים חוזרים 
ומתגלים בהם אותם תהליכים בכל שנה. 
בכל זמן מסוים נפתח עבורנו מעין "חלון בזמן", 
ובו יש לנו אפשרות לפתוח את החלון, להיכנס ולהתחבר 
למתנות ולכוחות החיוביים שנמצאים באותו מועד. 
מילות השיר המפורסם אומרות: "ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות". 
נכון זהו חג לאילנות, אבל גם לנו, בני האדם, 
יש אפשרות להתחבר לשורש של הצמיחה ושל ההתעוררות 
מ"תרדמת החורף" שלנו, וזאת בעיקר על ידי עשייה של אכילת פרות 
ארץ ישראל במודעות הנכונה. 
 
 
 
כמו תמיד, אפשר לאכול משהו באופן אוטומטי, מהיר, 
ללא מודעות וללא כוונה, אבל ניתן לאכול גם בדרך אחרת. 
בט"ו בשבט, אנו מקדשים את אכילת הפרות. 
אנו מנסים לאכול בצורה מודעת, 
נעלת יותר, ואוטומטית פחות. 
קהילות רבות מציינות מעשה זה בעריכת "סדר ט"ו בשבט" ביחד. 
בסדר זה שרים שירים, משוחחים על משמעויות החג, שותים יין 
ואוכלים פירות רבים. יש שאוכלים 15 סוגי פירות, 
משום שזהו היום ה-15 בחודש שבט. 
 
 
 
נהוג לאכול בט"ו בשבט משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל 
המפורטים בפסוק הבא: "ארץ חיטה ושעורה, 
גפן ותאנה ורימון, ארץ זית ותמר ודבש" (דברים ח´, 8). 
תנו לעצמכם לטעום ממהותה הרוחנית של ארץ ישראל, 
ומן הכוח הרוחני שנמצא בפירות. 
בזמן אכילת הפירות בט"ו בשבט כדאי להיות בכוונה ומתוך ידיעה 
שאנו מתחברים ברגעים אלו ממש לכוחות של התעוררות, 
צמיחה רוחנית, התחדשות, שגשוג ופריחה. 
 
 
 
מעניין כי הצמחים והעצים צומחים ועולים כנגד כוח המשיכה של כדור הארץ. 
בדומה למעיינות ("מעיין החיים"), כך גם העצים ("עץ החיים"), 
פורצים וצומחים כלפי מעלה, נגד הכוח המקרקע של האדמה. 
יש בעולם הצומח כוח פנימי שגורם להם להתגבר על הקושי, 
להתעלות מעליו, ולהמשיך לצמוח. 
כלומר אם אנחנו רוצים להתחבר לכוח הזה של "עץ החיים", 
הכוח של התעלות מעל קשיים, והכוח של חיים, צמיחה ועלייה, 
הרי שיש לנו הזדמנות טובה לעשות זאת בתאריך ט"ו בשבט. 
 
 
 
האילן הצומח מסמל את החיבור בין העולמות העליונים לעולם שלנו. 
בין הארץ ובין השמיים. בין הרוחניות לגשמיות 
(גם בגימטרייה: אילן = מלאך = אמן = 91. 
גם המלאכים וגם אמירת "אמן" תפקידם ליצור 
שליחות וחיבור בין העולמות הנ"ל). 
האדם והעץ – שניהם בעלי שורשים, וככול שיהיו חזקים יותר, 
כך הם יעמדו איתן מול כל הרוחות הנושבות סביבם. 
חז"ל אמרו כי כדי להיות עץ חזק ופורה על האדם בעיקר לעשות מעשים. 
 
 
 
אם האדם ייצמד לשורשיו הרוחניים, ויעשה מעשים נכונים, 
כי אז הוא כמו עץ חזק ששורשיו מרובים, וענפיו מרובים והוא 
נותן גם פירות לאחרים. בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק 
להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם, 
ולכן ט"ו בשבט משמש כמו "תחנת דלק" רוחנית בו אפשר להיטען, 
"למלא מצברים" ולשאוב כוחות חדשים.
 
 
 
האדם כידוע חטא ואכל לפני הזמן המותר את פרי עץ הדעת טוב ורע, 
ומאז הטעימה דברים אחרים מסיחים את דעתנו. אחרי הכול, 
"התכבדנו" בטעימה מעץ הדעת "טוב ורע", שמבטא מצבים של בלבול, 
ושל עליות וירידות. לפי דעות אחדות של חז"ל, 
הפרי היה אתרוג (ובכל מקרה לא תפוח כפי שבדרך כלל נהוג לחשוב), 
ולכן כל האוכל פירות בט"ו בשבט (ובמיוחד אתרוג) 
הוא כאילו מתקן את חטאו של אדם הראשון, 
ומתחבר לכוחות המופלאים של "עץ החיים".
 
 
 
כדי להתקיים, עץ זקוק לארבעת היסודות: 
אדמה, מים, אוויר ואש (שמש). 
גם בני האדם זקוקים לאותם ארבעה יסודות, 
שבאים לידי ביטוי גם בארבעת היסודות של גלגל המזלות. 
כל אחד מאיתנו למעשה מורכב מכל ארבעת היסודות, 
אבל ביום ט"ו בשבט, מזל דלי, כולנו יכולים להתחבר לתכונותיו 
הטובות של בן מזל דלי: אוהב הבריות, שואף לעשיית צדק למען הזולת, 
ושואף לצמיחה רוחנית. 
 
 
 
 
 
 
ט"ו בשבט הוא יום שמח בו בא לידי ביטוי גם הקשר הנצחי בין הבורא 
לעם ישראל ולאדמת ארץ ישראל ופרותיה. ראש השנה לאילנות 
הוא הזדמנות מצוינת בשבילנו להתחבר לשורש הרוחני, 
"לראש השינויים" של עולם הצומח, ולבצע בפועל מעשים 
שיתחילו עבורנו תהליך חדש ומוצלח. 
 
 
רעיון הנטיעה בא להפריח את השממה ולבנות את ארץ ישראל, 
אך הוא נותן לנו כוח להפריח ולהצמיח כל תחום שנרצה בחיינו האישיים. 
 
 
 
 
 
 
ביום אחד בלבד במהלך השנה, יש לנו הזדמנות להתחבר 
"לשידור התוכנית" שנקראת ט"ו בשבט, ולאכול פירות בכוונה הנכונה. 
פעולה זו עשויה לחזק אותנו ולחבר אותנו לכוחות של צמיחה, 
התחדשות ונתינת פירות עתידיים מוצלחים, לנו ולכל סביבתנו. 
העץ מבטא חוסן ואריכות ימים.הפרי מבטא את ההנאה מהעץ. 
אני מאחל לכם שתטעו הרבה עצים (מכל הסוגים), 
ושתדעו ליהנות מפירות מתוקים ומוצלחים. 
 
 
 
בהצלחה וט"ו בשבט שמח לכולנו !
 
 
רפאל כהן
 
 
 
יצירתיות, הרצאה לנשים, הרצאות לנשים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להלן כתבה על המרצה והסופר רפאל כהן
 
 
כפי שהתפרסמה במגזין "כפר חב"ד" בתאריך 3/2/09
 
 
 
 
 
 
"כשאדם צופה בסרט קשה, הוא לא יכול לגשת למסך ולשנות את הסיפור. 
אבל בסרט של החיים, כן אפשר לשנות" – ר´ רפאל כהן
 
 
 
 
 
תכונה לקראת ´השידור החוזר´ שניתן יהיה לקלוט אותו בתדר מיוחד
 
 
 
 
 
לא צריכים לנסוע להודו
 
 
 
 
 
ר´ רפאל כהן, מחבר הספר רב-המכר ´האיש שהצליח לשנות את הסרט´, 
 
 
משוחח על ימי ילדותו, על ההתקרבות לחב"ד, 
 
 
 
ומדבר על שיטת החשיבה היצירתית כאמצעי להגשת רעיונות היהדות 
לעובדי חברות הייטק * רבבות האנשים שקוראים מידי שבוע את 
האימיילים שלו מצפים בדריכות ל´שידור החוזר´ מיציאת מצרים
 
 
 
 
 
 
מאת יצחק יהודה
 
 
 
 
 
מנהלי מפעל ´פריגת´ לייצור מיצי פירות טבעיים נתקלו בבעיה: 
המשימה שהציבו לעצמם לא עלתה יפה. הם ביקשו לחדור לשוק 
המיצים בזכות הרעיון של מיצים טבעיים נטו, ממש מיצי פירות אמיתיים, 
אך בדיעבד התברר להם שחתיכות קטנטנות של פרי נתקעות במכונות הסחיטה 
ומשבשות את תהליך הייצור. 
זמן רב התחבטו ב´פריגת´ וניסו למצוא מוצא שיחלץ אותם מהסבך אליו נקלעו. 
התחבטו והתחבטו, עד שבא מישהו ומצא פתרון מבריק. 
´למה לא להפוך את הבעיה עצמה לפתרון? 
למה שלא נכניס בכוונה תחילה חתיכות זעירות של פירות לבקבוקים, 
ונשווק את מיצי ´פריגת´ כמוצר בריא ויקר המכיל חתיכות פרי של ממש?...
´ גם שם מוצלח ניתן למיצים אלה, מיצי ´פאלפ´, 
והמוצר החדש יצא לדרך ושווק בהצלחה אדירה.
 
 
 
 
 
בעברית מודרנית קוראים לזה ´חשיבה יצירתית´, אך כמה מדהים לגלות שכמו כל החידושים שקיימים בעולם, גם את השיטה החדשנית הזו אפשר למצוא בתורה. הלב של התורה, לדידו של ר´ רפאל כהן. "כל קושי שאנו נתקלים בו בחיינו וכל משבר שמשחר לפתחנו, מהווים בעצם הזדמנות חדשה עבורנו ליצור משהו יותר טוב, למרות שבדרך כלל איננו נוטים לראות את התמונה המלאה ונדמה לנו שהמצב קשה באמת", הוא אומר. "הלב של ´החשיבה היצירתית´ הוא לא רק ´לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה´, אלא גם לדעת שבתוך ה´רעה´ עצמה מסתתרת הזדמנות טובה חדשה. להכיר בכך ש´משבר´ אינו חייב להוביל בהכרח לסכנת התמוטטות, נהפוך הוא: אם רק נחפוץ בכך באמת ובתמים, המשבר יוכל להוות בעינינו ציון-דרך חיובי, ממש כמו הכיסא שהיולדת כורעת ללדת עליו וכאבי הלידה הקשים והמייסרים מתגלים כמי שסופם להביא חיים חדשים לעולם". 
 
 
 
 
 
בעוד שהספרות העולמית הרחבה מסוגלת בקושי ללמד איך מתגברים על מכשולים, מסתבר שתורת ישראל הולכת צעד ענק קדימה ומלמדת מה ששיטת ´החשיבה היצירתית´ מנסה לומר היום – שהקושי אינו רק הזדמנות ליצור משהו טוב יותר, אלא לפעמים עלינו להשתמש בשורש הבעיה עצמו כמקור לפתרון. בשפתו של ספר הזוהר קוראים לזה ´אתהפכא חשוכא לנהורא´ [=להפוך את החושך לאור], אבל ר´ רפאל מוצא את האלמנט הזה כמעט בכל פרשה בתורה. משה רבינו, האיש שגדל בארמונו של מלך מצרים, בכוחו להוציא את בני ישראל ממצרים; אפר הפרה האדומה, סמל הדם והמוות, בכוחו לטהר מטומאת המת; נחש הנחושת, סמל המוות, בכוחו להחיות נשוכי נחש; והדוגמאות רבות מספור.
 
 
 
 
 
לעולם לא מאוחר
 
 
 
 
 
ר´ רפאל כהן נולד בחדרה לפני 38 שנה למשפחה מסורתית. הסבא-רבא שלו, רבי יצחק סוויסה זצ"ל, חי בקזבלנקה והיה מקובל גדול שכתב ספרים בתורת הקבלה וחיבר פירושים על פרשיות התורה. אך הוריו של רפאל פיתחו אורח-חיים שונה. מאז שהמשפחה עלתה ארצה בשנות החמישים, זנחו ההורים את מסורת אבותיהם. את חיי הדת שלהם הגדירו כמסורתיים. מכבדים בלבם מאוד את היהדות, אך שומרים רק על חגים בולטים ומצוות בסיסיות בלבד.
 
 
 
 
 
הבן רפאל למד בילדותו בבית-ספר ממלכתי כללי, ובנעוריו המשיך ב´תיכון חדרה´ שם למד את השפה הערבית ופיתח נטייה למזרחנות. בצבא שירת ביחידה מובחרת מאוד של חיל המודיעין, ובאוניברסיטת בר-אילן למד פילוסופיה. אבל לכל אורך השנים שעיצבו את אישיותו, היה דבר אחד שליווה אותו תמיד ובער כמו אש בעצמותיו – הרצון לשנות דברים שמתרחשים מסביבו. "אני זוכר את עצמי כילד קטן רואה איך הדוד שלי מתקשה להתפרנס מהעסק הקטן שהיה בבעלותו, ולבי נחמץ מכאב. שאלתי אותו בפשטות: ´למה שלא תעשה הסבה מקצועית?´. התשובה של הדוד היתה: ´בשביל אדם בגילי זה כבר מאוחר מדי לנסות לעבור לתחום אחר´, ואני זוכר שתשובתו פשוט קוממה אותי". 
 
 
 
 
 
התשוקה להשפיע על אנשים שיעשו שינוי בחייהם לא הפסיקה לקנן בו גם כשהיה בתיכון ובאוניברסיטה. הסביבה שבה חי טענה שלכל אדם יש גורל מסוים והוא אינו יכול להימלט ממנו, אבל רפי התעקש וטען שמי שינסה לשנות את גורלו – סופו שיצליח. ´גורלכם נתון רק בידיכם´, נהג לטעון בלהט כלפי חבריו. זה לקח לו עשר שנים עד שנתקל בקביעה הידועה המופיעה במסכת אבות, ´הכל צפוי – והרשות נתונה´. בינתיים, רק האמין בסתר לבו כי חרף הסתירה הבולטת לכאורה, אכן נכון הדבר: למרות שגורלו של כל אדם צפוי מראש, הרשות נתונה בידו לשנות דברים. וכך, מבלי שיחוש בדבר, נמשך לעבר כיוון החשיבה של היהדות.
 
 
 
 
 
רפאל הוא טיפוס אוטודידקט. בשנות לימודיו באוניברסיטה קרא המון ספרים על יהדות, כולל ספרי קבלה, והעמיק באופן עצמאי בחקר היהדות. "זה מאוד סיקרן אותי", הוא אומר היום ומודה שהספרים שקרא עשו לו משהו. אבל מסתבר שהמהפך הגדול בחייו אירע דווקא כשהחל להכיר את עולמה של חב"ד. לאחר שהכיר את אשתו לעתיד, שאגב עברה אף היא תהליך דומה באותה תקופה, ביקר לקראת חתונתו בגן-האירועים ´אצטרובל´ שבצומת גלילות ופגש שם את אחד ממנהלי המקום, חב"דניק מרחובות. "הייתי אז שותף בבית-הדפוס ´אלפא´ בתל-אביב, וכשהחב"דניק שמע על כך, ביקש שאתרום לחב"ד תרומה ואדפיס בחינם אלף יחידות של תמונת הרבי מליובאוויטש. הסכמתי למלא את בקשתו, וראה זה פלא: מאותו יום והלאה נפתחה לי פתאום הדרך לחב"ד".
 
 
 
 
 
לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג כהן בגני-תקווה, שם הכיר רפאל את הרב גרשון שנור, מנהל בית-חב"ד ביישוב, דרך חבר משותף שהפגיש ביניהם. הרב שנור הזמין את רפאל לתפילת שבת בבית חב"ד ואחר כך לביתו, וכך נוצר הקשר. "אפשר לומר בעצם שבזכות הרב שנור התחלתי את התקרבותי האמיתית ליהדות, מבחינת שמירת מצוות בפועל ממש. ייאמר לזכותו של הרב שנור שהוא פועל בחכמה רבה מאוד ויש לו גישה רכה מאוד לקירוב ליהדות. אצלו התחלתי תהליך מואץ של התקרבות ממשית ליהדות. למדתי אצלו תניא וחסידות, ואהבתי את זה מאוד. בייחוד נמשכתי למאמריו של אדמו"ר הזקן ב´תורה אור´ ו´לקוטי תורה´ ולרעיונות הנפלאים שמצאתי בשיחות של הרבי". 
 
 
 
 
 
בשנים הקרובות הלך והתהדק הקשר שלו עם חב"ד. הוא מקפיד להתפלל במניין החב"די, מסייע ומשתתף בגופו ובממונו בפעילות ה´מבצעים´, ולאחרונה אף הנחה ´דינר´ של מוסדות חב"ד בגני-תקווה. 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא צריך לנסוע להודו
 
 
 
 
 
השלב הבא בחייו היה השאיפה להעניק לציבור שאינו שומר מצוות את מה שזכה הוא עצמו להכיר אך לאחרונה. "אני מכיר את האנשים האלה מקרוב ויודע מה מפריע להם בסך הכל. אני יכול לומר לך במפורש שיש להם צימאון ליהדות ולרוחניות, מרתיעות אותם רק סטיגמות שקריות שמזינות אותם זה שנים, כמו ´כפייה דתית´. לכן, הצבתי לנגד עיניי את העיקרון שבגשתי להפצת תורה ויהדות בציבור הרחב, עלי לעשות זאת בדרך מתוחכמת”. 
 
 
 
 
 
והדרך שבה בחר קשורה במישרין למקצוע שבחר לעצמו – הרצאות לפני ארגונים, חברות היי-טק וכדומה, בתחום החשיבה היצירתית. כפי שכבר הבנתם, רפאל המציא, ועודנו ממציא, מודלים שונים שמטרתם לחלץ את האדם מתוך התבנית שאליה הכניס את עצמו, לשלוף אנשים מה´קופסה´ ששמה הרגלים ושגרה ולהראות להם כיוונים חדשים ועוד זוויות אפשריות. מומחיותו בתחום מרתק זה הביאה אותו להרצאות לפני מאות עובדים בכירים בחברות גדולות מאוד במשק הישראלי, כמו ´טבע´ ו´שטראוס´. 
 
 
 
"תוך כדי עבודה יצרתי היכרויות עם אנשים רבים המזהים עצמם עם הצד השני של המתרס, וחשבתי לא אחת איך אוכל לקרב אותם ליהדות. אני חייב להודות שהדרך הכי קרובה לכיוון שחיפשתי תמיד היא דרכה של חב"ד. קירוב אל כל האמת של היהדות, ובדרכי נועם". 
 
 
 
עד שנפל לו האסימון. במהלך הרצאותיו בנושא החשיבה היצירתית, גילה שהרבה דברים שהוא מרצה עליהם מופיעים בתורה בכלל ובתורתו של הרבי בפרט. ואז עלה במוחו הרעיון לחבר בין הדברים: לקחת את הרעיונות שהוא מדבר עליהם ברמה העסקית ולהראות לאנשים שהכל מופיע ביהדות. לא צריכים בשביל זה לנסוע להודו, ואין צורך לחפש את הרעיונות במחוזות רחוקים. 
 
 
 
 
 
 
 
 
לשנות את הסרט
 
 
 
 
 
כשראה שיש ביקוש למסרים החדשים, החליט להגביר את תדירותם באמצעות שליחת אימיילים קצרים וקליטים ל´קליינטים´ הקבועים. "גיליתי מהר שאנשים אוהבים לקרוא תוך כדי עבודה מסר קליל ומתקבל. הרבה אנשים פוחדים לקרוא דברי תורה שמנוסחים בשפה דתית כבדה, אך יהיו מוכנים לקבל מסר מובן שכתוב ´בגובה העיניים´ שלהם. לכן חשבתי שהדרך הכי טובה היא להעביר רעיון קצר על פרשת השבוע, שיכלול הוראה מעשית שתהיה אקטואלית לכל אדם. את הבסיס המרכזי לרוב הרעיונות אני שואב מתורת החסידות, והרי אדמו"ר הזקן הוא שלימד אותנו שצריכים ´לחיות עם הזמן´ של פרשת השבוע”. 
 
 
 
 
 
האימיילים שנשלחו למגזר שרובו אינו שומר מצוות, נחלו הצלחה אדירה. נכון להיום, האימייל הזה שנקרא ´מה בפרשת השבוע´ מגיע לרבבות אנשים ברחבי העולם, בשיטת חבר מביא חבר. והתגובות נלהבות מאוד. ´תשלח לי את זה בקביעות, זה פשוט מדהים´; ´זה מאוד מחזק אותי בחיים´; ´לא ידעתי איזה יופי ואיזה חכמה יש ביהדות´; ´סוף סוף אני מבינה דברים ביהדות´. "אנשים אמרו לי בהתלהבות: ´אתה ממש מחיה את פרשת השבוע והופך אותה למשהו מודרני, עכשווי ורלוונטי".
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחר שראה לאיזו תהודה עצומה זוכים הדברים, חשב ר´ רפאל שאולי יש כאן איזו שליחות בשבילו. לאחר שחלפה שנה תמימה במהלכה התקבץ ברשותו חומר על כל פרשיות השבוע ומועדי ישראל, ריכז את כל החומר והחליט להוציאו לאור בצורת ספר. במשך שנתיים עמל על הרחבת היריעה ואסף חומר ממקורות נוספים. "ניסיתי לקחת את הטיפים הכי טובים שאפשר להעצמה אישית ושיפור בכל התחומים בחיים – פרנסה, זוגיות, חינוך, בריאות וכן הלאה". הרב גרשון שנור עודד את הרעיון, והספר עבר הגהה של מספר רבנים, כמו הרב מוטי אלון והרב זמיר כהן שהמליצו עליו בחום. 
 
 
 
 
 
כמו האימיילים, גם הספר כתוב כולו ´בגובה העיניים´ של הישראלי המצוי, ונוגע בנקודות הרגשיות שלו. גם שם הספר, ´האיש שהצליח לשנות את הסרט´, מעיד על סגנונו. "הסרט הוא כמובן סרט החיים שלנו, ואני שואל את הקוראים מיד בתחילת הספר: האם לדעתכם הסרט שלנו, קרי: הגורל שלנו, הוא קבוע ונחרץ, או שאפשר לשנות אותו? ועל כך אני עונה במשל שלקוח מתורת החסידות ומעובד בלשון מודרנית: כשאדם צופה בסרט קשה, הוא לא יכול לגשת למסך ולשנות את הסיפור. אבל בסרט של החיים, כן אפשר לחשוב איך לשנות, לשפר ולהשתפר. בשפת החסידות זה נקרא ללכת מחיל אל חיל ולהתקדם מדרגה לדרגה, ובספר הזה אני נותן הרבה טיפים וכלים איך לעשות את זה".
 
ויש את הדובדבן של הספר. "אני מציע לקורא לגלות באיזו פרשה נולד, ומה הוא יכול ללמוד מזה באופן אישי לגבי אופן התנהלותו בחיים. זה מסייע לך ללמוד איך לשפר את המידות והאופי שלך. כתוב בתהילים ´במגילת ספר כתוב עלי´, והרד"ק אומר שבתורה כתוב על כל אחד מבני ישראל. זאת אומרת, שאם בהשגחה פרטית נולדת בפרשה מסוימת, זה בהחלט מעיד על הפנימיות והמהות שלך ועל תפקידך וייעודך בעולם. ובאמת, לא מעט אנשים ´נדלקו´ מהרעיון וביקשו למצוא את ההקשר האישי של חייהם לפרשת השבוע שבה נולדו". 
 
 
 
 
 
איך ´יוצאים מהקופסה´
 
 
 
 
 
המעגלים הולכים ומתרחבים. מהרצאות לפני עובדי מפעלים מגיע ר´ רפאל להרצאות גם לפני יהודים שומרי מצוות, ואפילו תלמידי ישיבות. "כולנו, מעצם הווייתנו כבני-אדם, קצת מקובעים במקומנו. גם תלמידי הישיבות מתחנכים לפי ´שטאנץ´ קבוע, ועושים מה שמלמדים את כולם לעשות. אמנם יש מעלה בשגרה החיובית, אבל החסידות מלמדת אותנו לצאת מהשגרה. אני בא ואומר להם: ´חבר´ה, בואו תתעוררו ותיזמו דברים חדשים´. למשל, חשוב מאוד שהתלמידים ינסו לחדש בעצמם חידושים בחומר הנלמד בגמרא, לא רק ינסו להבין מה שכתוב בספרי המפרשים. לאחרונה הרציתי לפני תלמידי הישיבה בעתניאל. נתתי להם כיווני חשיבה חדשים על העצמה אישית, וב"ה הם אהבו את זה". 
הוא חש ששליחותו היא להגיע לקהלים חדשים שמפיצי היהדות אולי לא כל-כך הצליחו להגיע אליהם עד עכשיו, והוא משתדל לגעת בנשמותיהם דרך ההרצאות שלו. אנשי הייטק, למשל. "נדמה לי שחב"ד לא תמיד מצליחה לחדור לתוך הנישה הזאת. כשאני מגיע לחברות הייטק, אני פוגש אנשים חכמולוגים כאלה, מתכנתים במקצועם, טיפוסים שהם אפילו קצת ציניים. אבל ברגע שאתה ניגש אליהם בדרך הגיונית ומתקבלת על הדעת, הם פתאום מתרככים ואוהבים את זה". 
דווקא המציאות הנוכחית, כאשר המשק הישראלי נמצא על סף מיתון עמוק והמשבר העולמי מאיים על יציבותן הכלכלית של חברות רבות, גרמה להגברת ההזמנות שהוא מקבל. יותר ויותר חברות במשק הישראלי מבקשות לשנות את כיוון החשיבה של העובדים, על מנת שילמדו ליזום פתרונות חדשניים ויצירתיים למציאויות המורכבות המשחרות לפתחם. 
 
 
 
 
 
כשהוא מגיע להרצות לפני עובדי חברת ´טבע´, הקהל שיושב מולו מורכב מדוקטורנטים, פרופסורים ואנשי מדע. השיטה שלו היא לא להתחיל לדבר איתם על יהדות, אלא לפנות אליהם בשפה שלהם. הוא אומר להם משהו כזה: ´תשכחו לרגע את כל מה שאתם בטוחים שאתם יודעים, שימו בצד את מה שמכתיב לכם ההיגיון שלכם ונסו להקשיב למשהו אחר´. ואז הם פתוחים לקבל דברים חדשים. 
 
 
 
 
 
לאחר פתיחה הומוריסטית קלה בנושא היצירתיות, ששובה את לבם ו´מרככת´ אותם, הוא ממשיך לדבר בסגנון מדעי על חשיבה יצירתית ומסביר איך ´יוצאים מהקופסה´. "מטרת ההרצאה היא להוכיח לשומעים עד כמה אנו שבויים בהרגלי החשיבה שלנו ומשוכנעים שכביכול אין עוד מה לעשות. אני מסביר להם שאם אנו רוצים להגיע לתוצאה אחרת, עלינו לחשוב מחדש מי היריב שלנו, לשנות הרגלי חשיבה מסוימים וגם לבטל את האגו שלפעמים מפריע להתקדם. כלי הנשק העיקרי שלנו הוא חשיבה נכונה. כשמתרגלים לחשוב בצורה אחרת, מתחילים לצאת מהריבוע". 
 
 
 
 
 
רק בשלב מתקדם של ההרצאה, כאשר השומעים מופתעים מהרעיונות החדשניים שלו, הוא משלב מסרים מהתורה ברוח היהדות, כדי שמאות העובדים יצאו מההרצאה כשמטען רוחני בידם. "אני פשוט מראה להם איך שכל הרעיונות האלה קיימים ביהדות".
´שידור חוזר´ מיציאת מצרים
איך אתה עושה את זה?
כשמדובר למשל בהרצאה של הרמת כוסית לפני החג, הדבר הכי קל הוא לנקוט צעד קלאסי ולשאת דברים על החג. אני מסיים בברכות לקראת החג שמתקרב, ובתוך כך משתדל להעצים את הרעיון הרוחני של החג. אם זה אירוע שמתקיים לפני פסח, אני מדבר על הצורך והיכולת לצאת מהעבדות האישית שלנו ומסביר איך אפשר להשתחרר מכבלי המיצרים בחיינו הרוחניים על יסוד המוסבר בתורת החסידות. בגדול, אני מראה להם איך בכל תחום בחיים יש פשט, רמז, דרש וסוד, ומציע להם להסתכל על החיים מזווית שונה ועמוקה יותר. בעצם, אני נותן להם להבין שהדברים שהסברתי במהלך ההרצאה קיימים ביהדות, וכך אני מסקרן אותם וגורם להם בדרכי נועם לרצות להתעניין ביהדות. 
 
 
 
 
 
ניקח לדוגמה את חגי ישראל. אני זוכר את עצמי כצעיר אינטלקטואלי שאומר לעצמו: ´מה איכפת לי מה קרה לפני אלפי שנים?´. כיום, אני מסביר להם שעל חגי ישראל אפשר להסתכל בכמה רבדים, זה למעלה מזה. הרובד הבסיסי מתמקד במאכלי החג. זה כמו הבדיחה המפורסמת: ניסו להרוג אותנו, ניצחנו במלחמה, אז בואו נאכל משהו טעים. רובד גבוה יותר רואה בחג היהודי ציון לאירוע היסטורי חשוב, או אפילו מסורת שנועדה לשמר את התרבות העתיקה של העם היהודי. אבל גם זה לא מספיק. יש גם רובד עמוק יותר, על פי הקבלה והחסידות, ולפיו החגים הם דבר רלוונטי שחוזר על עצמו מדי שנה בשנה מחדש. המלה ´חג´ היא מלשון לחוג, לנוע במעגל. ימות השנה חגים להם בצורה הרמונית ומסודרת, ובכל חג יש מעין ´תוכנית רדיו´ שמשודרת בשידור חוזר. 
 
 
 
 
 
מה שאומר שהחשיבות של הטיימינג עצומה. 
 
 
 
 
 
נכון, ואני מחדד לפניהם את הנקודה הזו: נניח שמחר בבוקר ארצה לעשות יום-כיפור. אלבש בגדי לבן, אצום ואתפלל כל היום. האם לדעתכם אתחבר לקדושה באותה מידה שאעשה זאת ביום י´ בתשרי? ברור שלא, כי רק בי´ בתשרי ´התוכנית משודרת´. רק בי´ תשרי קורה משהו רוחני, ואם אדם יודע להכין כלים ו´לפתוח אנטנה´, יוכל לקלוט את השידור ולהכניס אותו אל קרבו. 
 
 
 
 
 
באותה שיטה מסביר להם ר´ רפאל מה זה פסח. "יש תדר מיוחד לקלוט את השידור של היציאה מעבדות לחירות. השידור הראשון היה לפני 3320 שנה, בעת יציאת מצרים, ובכל שנה יש ´שידור חוזר´ שמלמד את האדם כיצד להכות את ה´פרעה´ האישי שלו ולצאת מה´מיצרים´ האישיים שלו. אני אומר להם שהלחם הוא ביטוי לאגו, שהרי הבצק תופח מעצמו. והתרופה נגד אגו מוגזם היא המצה, אותם בצק ומים אבל עם נפח מצומצם. הם שואלים: אז למה שלא נאכל מצות כל השנה? ואני משיב: כי התוכנית משודרת רק בפסח. רק אז, אם תאכל מצה מתוך מודעות נכונה ותשתמש בכלים הנכונים, תוכל לתת מכה ל´פרעה´ שבקרבך ולצאת מה´מצרים´ שלך. אחר כך הם אומרים לי: ´בזכותך הגעתי לליל הסדר כשאני כל כך מוכן לקראתו´". 
 
 
 
 
 
וגם על סוכות יש לו הסבר בסגנון חדשני. "אנשים טוענים שישיבה בסוכה זה דבר פרימיטיבי, ואני מסביר להם שזו באמת הטכנולוגיה הכי מתקדמת. יש אנרגיה רוחנית שנקראת ´חסדים´, והסוכה היא כמו צלחת אנטנה שמושכת אליה חסדים. כשאתה מציג זאת בצורה הזו, אנשים מבינים את זה".
 
 
 
 
 
הוא הדין בקשר לארבעת המינים. אנשים שואלים אותו מה פשר הרעיון ה´פרימיטיבי´, כלשונם, לאחוז בלולב ולנענע אותו, והוא נעזר בעובדות מהחיים כדי לסבר את אוזנם. "עד לפני מספר שנים, אם היית רואה אדם שיושב לבדו במכונית וממלמל לעצמו, היית בטוח שהוא משוגע. היום אתה יודע שהוא מדבר בסלולרי עם דיבורית. ואם זה כך בטכנולוגיה גשמית, על-אחת-כמה-וכמה בטכנולוגיה רוחנית. החכמה האלוקית נמצאת בתורה והיא למעלה מכל דבר שהוא ברמה של החכמה האנושית".
 
 
 
 
 
לדברי ר´ רפאל, יש אנשים שממש התקרבו באופן חזק ליהדות בזכות ההרצאות והספרים שלו. מעבר ליציאה מהקיבעון המחשבתי בתחום העסקי, הם התקשרו וביקשו לשוחח איתו שוב על הצד היהודי של העניין. "לא תמיד אני עוקב אחרי קצב ההתקדמות הרוחנית שלהם, אבל אני בהחלט מכיר אנשים שהתחילו בזכות הספר שלי להניח תפילין או לשמור שבת, ביניהם קיבוצניקים ואנשים שלא היה להם לפני כן שום קשר גלוי עם היהדות ומאז שהבינו שהיהדות היא תורה חיה ופעילה בעלת מסרים מעשים לחיים היומיומיים נמשכו לדרך התורה והמצוות. אנשים ממשיכים לשאול שאלות ואני עונה להם. אחר כך הם אומרים לי: ´הארת לי דברים שלא ידעתי עליהם´. ´סוף סוף הבנתי דברים שמעולם לא הסבירו לי´. יש כאלה שאני פשוט מעביר לבתי-חב"ד בעריהם את המשך הטיפול בעניינם. אני מצית את הניצוץ, וחב"ד ממשיכה בעבודה".
 
 
 
 
 
ולא היו כאלה שזרקו לעברך שאלות קשות? 
 
 
 
 
 
בוודאי שיש גם כאלה. אני שומע טענות טיפוסיות, כמו ´אני לא מאמין בדרך הזאת´ או ´אני שומר את השבת בדרך שלי´. אבל המעניין הוא שדווקא אלה שמעלים שאלות מהותיות קשות בדבר אמיתותה של התורה, הם אלה שבסוף נשברים ומתחברים ליהדות. כי דווקא להם זה נוגע ומציק, ואותם אפשר להוביל בחכמה ולאט לאט לעבר הכיוון הנכון. אתה ממשיך לשוחח איתם, נוגע בנקודות מרכזיות ביהדות בצורה אינטלקטואלית ופתאום הם נפתחים. 
 
 
 
 
 
ציטוטים
 
 
 
 
 
הלב של ´החשיבה היצירתית´ הוא לא רק ´לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה´, אלא גם לדעת שבתוך ה´רעה´ עצמה מסתתרת הזדמנות טובה חדשה. להכיר בכך ש´משבר´ אינו חייב להוביל בהכרח לסכנת התמוטטות, נהפוך הוא: אם רק נחפוץ בכך באמת ובתמים, המשבר יוכל להוות בעינינו ציון-דרך. 
 
 
 
 
 
אני זוכר את עצמי כילד קטן רואה איך הדוד שלי מתקשה להתפרנס מהעסק הקטן שהיה בבעלותו, ולבי נחמץ מכאב. שאלתי אותו בפשטות: ´למה שלא תעשה הסבה מקצועית?´. התשובה של הדוד היתה: ´בשביל אדם בגילי זה כבר מאוחר מדי לנסות לעבור לתחום אחר´, ואני זוכר שתשובתו פשוט קוממה אותי
 
 
אני מכיר את האנשים האלה מקרוב ויודע מה מפריע להם בסך הכל. אני יכול לומר לך במפורש שיש להם צימאון ליהדות ולרוחניות, מרתיעות אותם רק סטיגמות שקריות שמזינות אותם זה שנים, כמו ´כפייה דתית´. לכן, הצבתי לנגד עיניי את העיקרון שבגשתי להפצת תורה ויהדות בציבור הרחב, עלי לעשות זאת בדרך מתוחכמת.
 
 
 
 
 
 
תוך כדי עבודה יצרתי היכרויות עם אנשים רבים המזהים עצמם עם הצד השני של המתרס, וחשבתי לא אחת איך אוכל לקרב אותם ליהדות. אני חייב להודות שהדרך הכי קרובה לכיוון שחיפשתי תמיד היא דרכה של חב"ד. קירוב אל כל האמת של היהדות, ובדרכי נועם
 
 
 
 
 
נדמה לי שחב"ד לא תמיד מצליחה לחדור לתוך הנישה הזאת. כשאני מגיע לחברות הייטק, אני פוגש אנשים חכמולוגים כאלה, מתכנתים במקצועם, טיפוסים שהם אפילו קצת ציניים. אבל ברגע שאתה ניגש אליהם בדרך הגיונית ומתקבלת על הדעת, הם פתאום מתרככים ואוהבים את זה
 
 
 
 
 
יש תדר מיוחד לקלוט את השידור של היציאה מעבדות לחירות. השידור הראשון היה לפני 3320 שנה, בעת יציאת מצרים, ובכל שנה יש ´שידור חוזר´ שמלמד את האדם כיצד להכות את ה´פרעה´ האישי שלו ולצאת מה´מיצרים´ האישיים שלו. התוכנית משודרת רק בפסח...
 
 
(הכותב הוא מחבר הספר החדש "הפרשה בה נולדת". 
רפאל כהן נחשב בין מרצים מובילים בתחום החשיבה היצירתית. 
מעביר הרצאות מרתקות בנושאים שונים).
רפאל כהן הוא מומחה בנושא חשיבה יצירתית 
מעביר הרצאות יצירתיות עבור עסקים, חברות וארגונים בארץ ובחו"ל.